גליונות

גליונות דברים

סוגיות חינוך וחברה בחברה החרדית - מרץ 2024

שבר ותמורה - אוקטובר 2023

מוסף לענייני חינוך - פברואר 2023

אי וודאות - אוקטובר 2022

תיגר וציות - דצמבר 2021

על הזיכרון וחבליו - אוקטובר 2020

כבוד - אוקטובר 2019

עומס - נובמבר 2018

סולידריות ואחרים - נובמבר 2017

בריאות וחולי - ינואר 2017

גוף - נובמבר 2015

אחריות - נובמבר 2014

אחרים - אוקטובר 2013

שפה - אוקטובר 2012

זמן - נובמבר 2011

מקום - אוקטובר 2010

איפה הגבול? - נובמבר 2009

אי וודאות - אוקטובר 2008

כללי

תפריט
ראשי
מאמרים

נתן זך מביט במראה ורואה פנים אחרות. ראובן שהם

יום שישי, 1 בנובמבר, 2013

שירת נתן זך היא שירה שהעיקרון המכונן שלה הוא עיסוק אובססיבי בדיוקן "האחר" על גילוייו השונים. עולמו של הדובר הזכי מאוכלס באחרים, זרים לעצמם ולזולתם. מדובר בצבר מקרי של חסרי בית, מקום וזהות, אנשי מזוודות כרוניים. ביקורת זך עמדה על כך ששירתו נותנת פתחון פה לגוף ראשון יחיד ולא לגוף ראשון רבים שאפיינה, כביכול, את שירת דור תש"ח. שירה שנוטשת את עולמם של עולים חלוצים ולוחמים, ומתמקדת במהגרים ופליטים שננטשו על חוף, מנוכרים זה לזה.

המאמר הזה עושה צעד אחד נוסף על המקובל בביקורת זך. הוא אינו מתמקד בדובר הזכי כ"אחר" המנוכר לזולתו או באחרים שמנוכרים ואחרים לו, אלא ב"אחר" השוכן בתוך הדובר עצמו, שחושף אישיות חצויה שחצאיה אחרים ומנוכרים זה לזה, שפניו פני יָאנוּס ובהם כל פן מתבונן בתימהון, בעוינות או בצער באחר המתגלה בתוכו. אחר חצוי זה הוא חלק אינטגרלי מתופעת האחרוּת הכללית של שירת זך  והיא עולה בקנה אחד עם אבחנתה של קריסטבה בספרה זרים לעצמנו, ובו היא מבקשת לטעון כי: "הזר שוכן בתוכנו: הוא פניה הנסתרים של זהותנו […] וכאשר אנו נמלטים ממנו או נאבקים בו, אנו נלחמים בלא-מודע שלנו […]".

צרו קשר עם מערכת דברים

דברו איתנו

צרו קשר וננחזור אליכם בהקדם.
ניתן גם לשלוח אלינו פנייה למייל: dvarim@oranim.ac.il

מה אתם רוצים לקרוא?