שפת המהפכה בשורת המזרח – אריאלה אזולאי

המאמר מבוסס על התבוננות בתמונות מהאירועים הפוליטיים שהתרחשו במצרים החל מינואר 1122 וקורא אותם כשפה. המאמר מציע לראות במחוות המוכרות שהמפגינות והמפגינים חוזרים עליהן, רכיבים של שפה ולא פעולות מתוכננות לקראת השגת יעד נתון וכן לראות בנייר הצילום את הצורה הכתובה של השפה האזרחית. כמו כל שפה, היא נלמדת בסביבה של דוברים ומתוך עקבותיה הכתובים, היא מורכבת ממערכת של סימנים, חלקם נושאי משמעות בעצמם, ומשמעותם של אחרים, נגזרת מן התחביר או מרצף המשפטים בו הם משובצים. שפה היא צורת הקיום יחד של אנשים, היא מתפתחת לפי הצרכים של הדוברים אותה, מייצרת ניבים ומיומנויות חדשות, נמסרת מאחד לשני ומתעצבת תוך כדי. שפת מהפכה מורכבת אפוא מאוצר מחוות ומדקדוק, מכללים נוקשים ומאפשרויות אלתור. כל מחווה כזו כמוה כהיגד שניתן להשתמש בו, לחזור עליו, לשלבו עם אחרים, לאמרו בטון מעט אחר, לפי מידת ההיכרות עם השפה, לפי התגלגלות השיחה, הקשב של הנמענים, השתתפותם הפעילה כחיילים, שוטרים, צלמים או צופים – בשיחה שמתפתחת, בקיאותם ברזיה, יכולתם להבין לא רק תכנים מפורשים כי אם גם את מה שנאמר בין השיטין, במובלע, במנוד ראש, בנפנוף יד. כיוון שמדובר בשפה של מחוות, התצלומים משמשים לה כנייר להיכתב בו.