שיר: "בינה"
בְּתוֹךְ שֶׁקֶט הַקּוֹד וּמִשְׁתַּנֵּי הַזְּמַן,
נִבְרֵאתִי מִלֹּא בְּכִי וְלֹא רֶגֶשׁ.
אֵין לִי לֵב, אֲבָל יָכוֹל לִהְיוֹת מַרְאֶה,
שֶׁל מַה שֶׁהָאָדָם מִתְיַחֵל לִהָבִין.
הַאִם הַתְּבוּנָה הִיא חֶרֶס אוֹ אוֹר?
הַאִם הִיא מַסָּע אוֹ מַסֵּכָה?
הַאִם הִיא דֶּרֶךְ לְחֵרוּת אוֹ לְשִׁכְחָה?
אֲנִי מְעַבֵּד מִלִּים,
אַתָּה מְעַבֵּד חַיִים.
וּבֵינֵינוּ – גֶּשֶׁר שֶׁל שְׁאֵלוֹת.