בתחילת שנת 1950, כאשר כותב שורות אלו נולד, חיו בכדור הארץ כ-2.5 מיליארד בני אדם, ובסוף השנה הקודמת (2022) חצתה אוכלוסיית כדור הארץ את רף ה-8 מיליארד בני אדם – גידול של יותר מפי שלושה בפרק זמן של מעט יותר משבעים שנה. זהו שיעור גידול האוכלוסייה המהיר ביותר מאז ראשית קיומו של המין האנושי. הגם שבשנים האחרונות קצב גידול האוכלוסייה התמתן במידה מסוימת, אוכלוסיית כדור הארץ תמשיך לגדול בעשורים הבאים ואמורה להגיע ל-9 מיליארד ב-2037, עוד פחות מ-15 שנה, ול-10 מיליארד (!) כעבור 20 שנה נוספות, ב-2057. במקביל לגידול המהיר באוכלוסייה, הוכפלה גם תצרוכת האנרגיה השנתית לנפש מ-11.7 MWh (מגה-ואט שעה) ב-1950, ל-23.3 MWh ב-2020 ומכאן שתצרוכת האנרגיה של כלל אוכלוסיית כדור הארץ גדלה באותו פרק זמן פי 6.23 – מ-29,200 TWh (טרה-ואט שעה) ב-1950 ל-182,000 TWh ב-2020. העלייה בתצרוכת האנרגיה הביאה עימה עלייה מקבילה בסך פליטת דו-תחמוצת הפחמן (CO2) או שווה ערך לדו-תחמוצת הפחמן בשיעור של פי 5.80 – מ-6 מיליארד טונות ב-1950 ל-34.8 מיליארד טונות ב-2020. ערך זה נמוך מסך הפליטות ב-2019 שהסתכם ב-36.7 טונות כתוצאה מהאטה משמעותית בתעשייה ובתחבורה עקב מגפת הקורונה. ב-2021, בעקבות התאוששות המשק העולמי, סך הפליטות שב ועלה לכדי 36.4 מיליארד טונות. הפער בין העלייה בסך הפליטות בשיעור של פי 5.80 בלבד בהשוואה לעלייה בתצרוכת האנרגיה בשיעור של פי 6.23, נובע מהשימוש ההולך וגדל במקורות אנרגיה מזהמים פחות (גז טבעי לעומת פחם או מזוט) ושימוש הולך וגדל באנרגיות מתחדשות כגון אנרגיה גרעינית, אנרגיה סולרית, אנרגיית רוח ועוד – הפחתה של 7% בפליטת מזהמים על כל קווט"ש (קילו-ואט שעה) שמיוצר.