מאמר זה מתמקד בסיפור אחד מאת הסופר האיטלקי ג'ורג'ו בסאני, המספר על שיבה של נער בן 16 לביתו ולעירו, פרארה, בתום מלחמת העולם השנייה. כנקודת מוצא לעיסוק בסיפור אתייחס לתופעת השיבה הביתה (נוסטוס, ביוונית) בספרות; לאחר מסירת מידע על הסופר ג'ורג'ו בסאני ועל יצירותיו, אשתף את קוראי המאמר בקריאה שלי ביצירה "אבן זיכרון ברחוב מאציני", שהופיע לראשונה בשנת 1952. הסיפור ייבחן באמצעות המושגים אילמות ואלימות. הקריאה שאני מציעה חותרת כנגד קריאת הסיפור כפשוטו, תוך בחינת האילמות המכוונת של בסאני, שבחר לכתוב, במסווה של סיפור שיבה, סיפור בלשי שבו פתרון התעלומה מוטל על הקורא. אסופת הסיפורים שבה מופיע הסיפור תורגמה לעברית בשם בין החומות: סיפורי פרארה על ידי אריה אוריאל (2019).
