העבודה מבוססת על חקר מקרה בבית-ספר על-יסודי בעיר פיתוח פריפריאלית בישראל, שבה אני גרה. בשנות ה-90 הייתי עדה לשני שינויים משמעותיים שהשפיעו על החלטתי לבחור בנושא המחקר: האחד, גל העלייה הגדול של עולים מחבר העמים, אשר שינה את מאזן האוכלוסייה בעיר, שהייתה עד אז ברובה מזרחית, ויצר שתי קבוצות תרבות שונות מאוד זו מזו שחיות ולומדות יחד; והשני, הקמת חטיבת ביניים ביישוב קהילתי סמוך (שרוב אוכלוסייתו שייכת לתרבות הדומיננטית), שהפרידה בין בני היישוב לבין בני עיר הפיתוח, שעד אז למדו יחדיו בחטיבה ובתיכון בעיר הפיתוח.
מטרות המחקר
במחקר ביקשתי לחשוף את השפעתם של שני שינויים אלה על תלמידים ומורים בבית-הספר העל-יסודי בעיר הפיתוח, ולבחון כיצד הם מתמודדים עם המציאות החדשה. לשם כך, בדקתי באמצעות מודל המחקר האיכותני: (1) את תפיסת הזהות התרבותית של כל אחת משתי קבוצות תלמידים – מזרחיים (ממוצא מרוקאי) ו'רוסים' (יוצאי חבר העמים); (2) את יחסה של אוכלוסיית המחקר לאשכול זהויות הקולקטיב (הזהות היהודית, הישראלית והאתנית); ו-(3) את עמדותיהם באשר לצורך בשימור התרבויות של העדות בישראל, ולהיררכיה של תרבויות ולקשר בין הישגים לימודיים לבין מוצא עדתי.
בנוסף, נבדקו במחקר יחסי הגומלין בין שתי הקבוצות בעיר (מזרחים ורוסים) לבין עצמן, ובינן לבין בני התרבות הדומיננטית מהיישוב הסמוך (אשכנזים), שחלקם לומדים איתם בחטיבה העליונה ועמדות התלמידים והמורים ביחס לתפקידו של בית-הספר בהתמודדות ובעיסוק בנושא ריבוי התרבויות המאפיין את אוכלוסיית תלמידיו.