גליונות

גליונות דברים

סוגיות חינוך וחברה בחברה החרדית - מרץ 2024

שבר ותמורה - אוקטובר 2023

מוסף לענייני חינוך - פברואר 2023

אי וודאות - אוקטובר 2022

תיגר וציות - דצמבר 2021

על הזיכרון וחבליו - אוקטובר 2020

כבוד - אוקטובר 2019

עומס - נובמבר 2018

סולידריות ואחרים - נובמבר 2017

בריאות וחולי - ינואר 2017

גוף - נובמבר 2015

אחריות - נובמבר 2014

אחרים - אוקטובר 2013

שפה - אוקטובר 2012

זמן - נובמבר 2011

מקום - אוקטובר 2010

איפה הגבול? - נובמבר 2009

אי וודאות - אוקטובר 2008

כללי

תפריט
ראשי
סקירות וביקורות ספרים

על ספרו של ד"ר משה יצחקי "זמן טרופות" דואט – דורית פלג

יום רביעי, 1 בדצמבר, 2010

מחברי הספר הזה בחרו לדייק כבר בכותרתו את הסוגה האמנותית שאליה הוא שייך: דואט. ולא בכדי. דואט – יצירה מוסיקלית לשני כלים, שיר ששרים אותו שניים; זה קורא מנהמת לבו וזה עונה, כל אחד מן השניים מביא את אמירתו שלו ומעורר מענה שיפיק מענה בתורו: לא במקרה רבים מהדואטים המושרים הם דואטים של אוהבים. לא נתפלא, אם כן, לגלות שגם הספר הזה הוא מיסודו סיפור אהבה: של שירה לציור, של ציור לשירה. זהו סיפור האהבה המרכזי, המוצהר, המתקיים בשירים שהולידו הציורים ובציורים שעוררו השירים. אך לא רק סיפור האהבה הזה מתקיים כאן.

מאחר שאני באה מִמַמְלכתן של מילים, אייחד את הדברים הבאים להן – כלומר, לצד של קובץ השירים בדואט שלפנינו. השירים הללו, כך אני טוענת, הם שירי אהבה במובן שהוא רחב יותר מזה שנזכר מעלה; וסיפור האהבה הרחב יותר שהם שייכים אליו מאפיין את מכלול שירתו של משה יצחקי. האהבה עלולה להיות נכזבת; לעתים היא פצועה, לעתים חוגגת, עולה על גדותיה; לא מעט ניכר בה חודה של אירוניה עצמית, ואירוניה המופנית אל מושאה. אך תמיד היא שם; במהלך הדברים הבאים אנסה להבהיר מה טיבה של האהבה הזאת שאני מדברת עליה, ומי או מה הוא מושאה.

צרו קשר עם מערכת דברים

דברו איתנו

צרו קשר וננחזור אליכם בהקדם.
ניתן גם לשלוח אלינו פנייה למייל: dvarim@oranim.ac.il

מה אתם רוצים לקרוא?