במאמר זה מוצעת קריאה צמודה ((close reading בשירים נבחרים של המשוררת צביה ליטבסקי מתוך ספר שיריה עין הדומיה (כרמל, 2021), בדגש על ייצוגי האילמות והאלימות הנוכחים בהם. המאמר מאמץ את עמדת אילנה סובל, המתייחסת לשירת ליטבסקי כיצירה העוסקת בהצטלבות פסיכו-פואטית של התעללות והיבטים ארס-פואטיים. העיון בשירים ישלב קריאה פרשנית, תוך התייחסות להיבטים מתוך הרקע הביוגרפי של ליטבסקי, בדגש על חוויית ההתעללות ההורית, אשר לה ייחסה ליטבסקי חשיבות כמקור השפעה על חייה ועל יצירתה. המחקר יאמץ את יסודות המודל התהליכי שהוצע על ידי אפרת הברון, ויצביע על הקשר בין האלימות המתקשרת לגילוי עריות לבין קשר השתיקה וההימנעות מדיבור על החוויות הקשות. בהמשך לעיקרי המודל, אטען במאמר כי אילמות זו עשויה למצוא מזור ומרפא באינטראקציה לשונית דרך הכתיבה והקריאה. במהלך המאמר יוצגו מספר אסטרטגיות אותן נוקטת ליטבסקי לשם חילוץ הקול הנשי מתוך האלם, תוך מציאת מזור ומרפא בכתיבה.
