המאמר עוסק בספר נפש החיים כספר יסוד המַבנה את דמות תלמיד הישיבה החרדי-ליטאי. ראיונות בכתב עם בוגרי ישיבות חרדיות-ליטאיות שלמדו בספר בנערותם העלו ארבעה ממצאים: (א) עיקר השפעתו של הספר על תלמידי ישיבה הוא בהפנמת מעלת לימוד התורה כערך עליון; (ב) הספר נתפס כמעצב השקפת עולם ואידיאולוגיה ברמת התודעה וברמת הפרקטיקה; (ג) לימוד הספר מציב אתגר מרכזי בעקבות הדרישה המחמירה שבו להתמסרות לתורה. דרישה קשה ליישום, העשויה לפתח לחץ דתי וחרדה מפני ביטול תורה; (ד) המלצות ללימוד מיטבי של הספר. הדיון עוסק בעיצובו ובהתפתחותו ההיסטורית-אבולוציונית של המושג הישיבתי ביטול תורה, שראשיתו נמצאת בנפש החיים כפרשנות מחמירה לדברי חז"ל, ואשר מתפרש באופן מחמיר יותר בספרות ישיבתית פופולרית שנכתבה בהשראתו ומטמיעה את מסריו. עוד ייבחן היחס לביטול תורה דרך הפרמטר של מאפייני גיל ההתבגרות ודרך המניעים הפנימיים של הפרט.
