נייר עמדה זה עוסק בתפקידו של מחקר על אודות חינוך אזרחי דמוקרטי בתקופות של מלחמה ועימות מזוין, בהתבסס על המציאות הישראלית כמקרה בוחן. במוקד, אני שואל האם ניתן לקדם אידיאלים דמוקרטיים בזמנים כה סוערים? באמצעות הפרשנות האישית שלי לעדויות אישיות של תלמידי מחקר מרקעים שונים, אשר ניסו להשיב לשאלה זו, זיהיתי מספר אתגרים המאפיינים מחקר חינוכי בתקופת עימות. בין אלו נמנים קשיים מעשיים בביצוע מחקר, שינויים בזהויות ובתפיסות של המשתתפים, והשפעת המלחמה על השיח התאורטי. מתוך זה אני מדגיש את התפקיד הכפול של מחקר חינוכי כאמצעי רפלקטיבי וטרנספורמטיבי כאחד, שלא רק בא לתאר ולהסביר את המציאות, אלא יכול גם לתרום לפרקטיקות חינוכיות שעשויות לסייע בהתמודדות עם מציאות זו.