גליונות

גליונות דברים

סוגיות חינוך וחברה בחברה החרדית - מרץ 2024

שבר ותמורה - אוקטובר 2023

מוסף לענייני חינוך - פברואר 2023

אי וודאות - אוקטובר 2022

תיגר וציות - דצמבר 2021

על הזיכרון וחבליו - אוקטובר 2020

כבוד - אוקטובר 2019

עומס - נובמבר 2018

סולידריות ואחרים - נובמבר 2017

בריאות וחולי - ינואר 2017

גוף - נובמבר 2015

אחריות - נובמבר 2014

אחרים - אוקטובר 2013

שפה - אוקטובר 2012

זמן - נובמבר 2011

מקום - אוקטובר 2010

איפה הגבול? - נובמבר 2009

אי וודאות - אוקטובר 2008

כללי

תפריט
ראשי
מאמרים

מזיכרון נרטיבי שותק לזיכרון רגשי של טראומה: שבר ותמורה בספרה של נאוה סמל צחוק של עכברוש – נעמה רשף

יום חמישי, 26 באוקטובר, 2023

זיכרון טראומטי הוא פעמים רבות זיכרון שותק. קורבן הטראומה נתון למערכת כבדה של לחצים, המונעת ממנו לייצג מילולית את הזיכרון הצרוב בו וגוזרת עליו אלם. הסופרת נאוה סמל, מראשונות הכותבים על השפעת טראומת השואה על בני הדור השני, עוסקת בשאלת הזיכרון השותק בספרה צחוק של עכברוש (2001). סמל חושפת את השבר הפנימי העמוק של ניצול הטראומה ואת השבר בינו לבין סביבתו, הנוצרים כתוצאה מחוסר היכולת של הזיכרון הנרטיבי לשאת את הזכר ולהחליף את השתיקה. בספרה מעמידה סמל אלטרנטיבה לזיכרון הנרטיבי, כזו המאפשרת תמורה – הזיכרון הרגשי, זיכרון הנמצא מעבר לאירועים ולעובדות עצמם, והיא משרטטת את תחומיו של המרחב הפואטי אשר במסגרתו הזיכרון הרגשי מתקיים ומצליח להשמיע קול. ביצירת האומנות, הזיכרון הטראומטי מתורגם לשפה סמיוטית-פואטית המפרקת את המבנה המסודר והממשמע של השפה הסימבולית. המטמורפוזה הפואטית של הטראומה חושפת את החוויה הרגשית-פיזית מתוך מרחק ומייצרת ביטוי אסתטי שמאפשר לאחות את השבר ולהעניק לזיכרון השקט קול, המחלחל גם אל הדורות הבאים.

צרו קשר עם מערכת דברים

דברו איתנו

צרו קשר וננחזור אליכם בהקדם.
ניתן גם לשלוח אלינו פנייה למייל: dvarim@oranim.ac.il

מה אתם רוצים לקרוא?