המאמר בוחן עשרות ספרי ילדים בישראל, רובם קנוניים, לאורך חמישה עשורים, ומבקש לאפיין את ההבדלים המגדריים בין אלימות לאילמות בספרי הילדים, על בסיס ההבנה שהבדלים אלה נובעים מהבניה חברתית ומסוציאליזציה מגדרית. המאמר בוחן באופן משווה דמויות של בנים ובנות בספרים ובשירים שבהם מוצגות סצנות של תוקפנות ואלימות. כיצד מאופיינות הדמויות שנוהגות באלימות ובאילמות? אילו דימויים של שאיפה לכוח יש לדמויות ומה מלמדות שאיפות אלה על ההבדלים המגדריים ביחס לכוח? מהן הסיבות לאלימות וכלפי מי היא מופנית? מהן התגובות של סביבת הסמכות הבוגרת לאלימות? ולאילמות? האם הדמויות נדרשות לקחת אחריות על התנהגות תוקפנית ואלימה והאם וכיצד הן נענשות? המאמר משיב לשאלות אלו ומראה כיצד ביצירות שנבחרו אילמותן של הקורבנות מודגשת, למול טשטוש ועידון התנהגותן של הדמויות הנוהגות בתוקפנות ובאלימות.
