האם אתגר קרת וש"י עגנון כותבים באותה שפה? האם הלשון המדוברת בישראל היא אמנם העברית של כתבי הקודש מקדמת דנא, או שמדובר בשפה אחרת, עם דנ"א שונה? האם ניתן להחיות לשון מתה קלינית שלא דיברו בה כשפת אם כ-1750 שנה? או שמא החייאה תמיד תכלול הפרייה הדדית עם שפות האם של המחיים? תמיד אמרו לנו "עברית שפה יפה" ודרשו מאיתנו "עברי, דבר עברית!" אבל באיזו שפה הישראלים מדברים בעצם?
ישראלים נוטים לחשוב שהם דוברים את לשונו של ישעיהו הנביא (עם טעויות). הם מאמינים ששפתם היא עברית (לתקופותיה: תנ"כית, משנאית וכו'…) שהוחייתה בסוף המאה ה-19. כדי לשמור על ה"טוהר" שלה, הם נוטים לתקן "טעויות" ללא הרף: "אל תאמר 'עשר שקל', אמור 'עשרה שקלים'!", "אל תגידי 'יש לי את הספר', הגידי 'יש לי הספר'!" וכו'. ואולם השאלה היא מדוע הישראלים לכאורה "טועים" כל הזמן בשפתם שלהם?
הרצאה זאת תציג תשובה מקורית ומפתיעה: השם המתאים לשפה שאנו מדברים היום אינו "עברית" אלא "ישראלית". ולא מדובר כאן כלל וכלל בשינוי סמנטי בלבד. טהרני השפה מנסים לכפות דקדוק עברי על שפה חדשה בעלת הגיון פנימי משל עצמה. "החייאת השפה העברית" רווייה מיתוסים שהם תולדה של אידאולוגיית "שלילת הגולה", התכחשות להיברידיות היהודית, ולאומיות התּרה אחר עתיקוּת יומין. השפה שאנו מדברים היום אינה העברית השמית הישנה אלא שפת-כִּלְאיים יהודית שמית-אירופית בת 120 שנה. לא מדובר כאן על רצח יידיש אלא על יידיש רעדט זיך
(היידיש מתדברת בתוך הישראלית).
סִפרִי ישראלית שפה יפה (עם עובד, 2008) מנתח את יחסי הגומלין בין הישראלית, העברית, היידיש ושפות אחרות. שילוב ההשפעות השמיות וההודו-אירופאיות ניכר כבר בדקדוק ובאוצר המילים של התורמות העיקריות לשפה הישראלית. בעוד היידיש עוצבה על-ידי העברית והארמית, לשונות הודו-אירופאיות (כמו יוונית) מילאו תפקיד חשוב בעברית. לאופייה של הישראלית כשפת-כִּלְאיים חשובות ביותר בהקשר לגבולות היכולת להחיות שפה, לגנטיקה ולטיפולוגיה בלשנית, וכן לסוציו-לינגוויסטיקה ולבלשנות-מגע. בעודה מעמידה למבחן את ההנחות המוכרות לנו, חושפת הרצאה זאת אמת אחרת, שבכוחה לשנות את האופן שבו אנחנו תופסים את השפה שלנו בפרט ואת התרבות הישראלית בכלל.
מקורות ביבליוגרפיים
צוקרמן, גלעד 2008. ישראלית שפה יפה. תל אביב: עם עובד.
Zuckermann, Ghil‘ad 2006. ‘A New Vision for "Israeli Hebrew": Theoretical and Practical Implications of Analysing Israel's Main Language as a Semi-Engineered Semito-European Hybrid Language’. Journal of Modern Jewish Studies 5.1: 57-71.
Zuckermann, Ghil‘ad 2003. Language Contact and Lexical Enrichment in Israeli Hebrew. London – New York: Palgrave Macmillan.