הקשר בין היבטים של יחסי ילד-דמות הורית בפנימייה וילד-מחנכת בבית הספר, לבין תהליכי הסתגלות בכיתה בקרב ילדים בסיכון המתגוררים בפנימייה – תמר גרוספלד

בהשראת תיאוריית ההתקשרות (Bowlby, 1969, 1973, 1979), והמודל המערכתי אקולוגי-התפתחותי של פיאנטה (Pianta,1999), המחקר הנוכחי התמקד בבדיקת הקשר בין היבטים של מערכות היחסים שיוצר הילד עם דמויות משמעותיות בחייו (דמות הורית בפנימייה ומחנכת בבית הספר), לבין תהליכי הסתגלות בכיתה בקרב תלמידים בסיכון המתגוררים בפנימייה. יעד נוסף במחקר זה היה לגזור מספר עקרונות הנובעים מממצאי המחקר על מנת לבנות תכנית התערבות ייעוצית יישומית המותאמת לתלמידים בסיכון המתגוררים בפנימייה. ילדים בסיכון סובלים מהשפעתם המשולבת של התקשרות לא בטוחה וגורמי סיכון רבים המתייחסים בעיקר לסביבתם, אשר להם השפעה שלילית על התפתחותם.
בקרב אוכלוסיית המחקר מזוהים שלושה גורמי סיכון בולטים: משפחה לא מתפקדת; עוני; סביבה חברתית עבריינית. גורמים אלו נמצאו כקשורים להתנהגות פחות סתגלנית ולתפקוד לקוי בבית הספר (טרומר, 2007). היכולת לקיים קשרים המאופיינים באמון, באינטימיות ובאפשרות להיעזר ולהיתמך באחר, עלולה להשתבש אצל רבים מבני הנוער במצוקה המגיעים למערכות הטיפול המוסדי. נראה כי הקושי ביכולת לקיים קשר בריא, קשורה באופן ישיר או עקיף לחלק גדול מבעיות ההסתגלות והתפקוד של צעירים אלה (גור, 2005). ילדים רבים המגיעים לפנימיות מגלים חוסר אמון בסיסי בקשריהם עם הסביבה הבוגרת כתוצאה מיחסי אובייקט פגומים, ומהיעדר תחושה של קביעות וביטחון (מוסק, טאוס ושומודי, 1998). תיאוריית ההתקשרות של בולבי (Bowlby, 1969) רואה את הצורך בקשר עם דמות משמעותית כצורך מולד ואינסטינקטיבי המניע את ההתנהגות האנושית "מהעריסה ועד הקבר" (Bowlby, 1988).
המחקר הנוכחי בא לבדוק את הקשר בין האופן שבו הילד מייצג את מערכת היחסים שלו עם הדמויות ההוריות בפנימייה ועם המחנכת בבית הספר, לבין תהליכי הסתגלותו בכיתה. המטרה היא להשוות בין ייצוגי הילד לגבי הקשר שלו עם כל אחת מהדמויות (המחנכת והדמות ההורית), ולנסות לאתר את אותם ההיבטים במערכות היחסים עם הדמויות המשמעותיות העשויים לסלול דרך שתאפשר תהליכי הסתגלות יותר מותאמים בכיתה.