במאמר זה נטען שהייצוג הדרמטי של סוגיית מעמד האישה במסגרת התיאטרון הרפרטוארי, ובעיקר של "דיכוי" האישה על מגוון היבטיו, בא לביטוי ישיר ובוטה בהקשר בין-תרבותי. במרבית מחזות המקור המוצגים בתיאטרון הקאמרי – כפרדיגמה לתיאטרון רפרטוארי מן הזרם המרכזי (mainstream) אשר אינו נוטה לייצג סוגיות מגדריות כדילמות דרמטיות – תופיע מצוקה מגדרית כבעיה חברתית ומתוך אמירה ביקורתית, אם בכלל, אך במחזות שמיקומם ודמויותיהם נטועים בעולם של חברה מסורתית חמורת גבולות שבה הנורמות וההיררכיה המגדרית ברורות, מובְנוֹת ומופנמות בקרב שני המינים. מבחינת חלק הארי של קהל הצופים של הזרם המרכזי בתיאטרון הרפרטוארי, מחזות אלה נתפסים כמייצגים חברה של "אחרים", המצויים מעבר לגבולה של החברה ההגמונית על קונצנזוס הערכים המאפיין אותה. הקונפליקטים המשפחתיים, ולעתים הטרגדיות, הנובעים ממבנה חברתי-מגדרי חמור שמוצהר ומופנם בחברה המסורתית-שבטית, משמשים כחומר דרמטי גם במחזות שמייצגים את השסע הדתי-חילוני בחברה הישראלית, וגם במחזות שנתפסים כמיועדים "לחשוף" את המתרחש בתוך אותן חברות עצמן – בין אם זו החברה היהודית-חרדית ובין אם זו החברה הערבית-בדווית.