ודאויות מתפרקות בימי קורונה: קריאה ביבליותרפית בשירים של מיה טבת דיין – חגית פולק

המאמר מציג קריאה אישית, הממוקדת בתהליכי נפש, בקובץ השירים של מיה טבת דיין כדי להסתדר עם המצב. השירים כתובים מזווית אישית ואינטימית אך תוכנם מתכתב עם האוניברסלי האנושי, כשהם מעניקים מילים לחוויות ולתחושות פרטיות וקולקטיביות כאחת. השירים נכתבו בתקופת הסגר בעת משבר הקורונה ויש בהם ביטוי לפירוק הוודאויות בעולמה של הכותבת בטרם נבנו ודאויות חדשות – ודאויות מתפרקות ביחסי הורים וילדים, במרחב הביתי, בקשר הזוגי ובידע ובהבנה של העולם. לצד הפירוק מתרחש חיפוש מתמיד אחר מרחב ביניים ועוגנים שבהם ניתן להיאחז, ונעשים ניסיונות למרוד בחוסר האונים ולהביס את האיום. המאמר מציע לראות בשירים "מרחב ביניים פוטנציאלי" בין העולם החיצוני לבין המציאות הנפשית הפנימית. טבת דיין נותנת ביטוי לפירוק, לערעור, להתרחקות ולבדידות, ובו-זמנית מעוררת אצל הקוראות תחושות של שייכות וביטחון ואינה משאירה אותן לבד.