גליונות

גליונות דברים

סוגיות חינוך וחברה בחברה החרדית - מרץ 2024

שבר ותמורה - אוקטובר 2023

מוסף לענייני חינוך - פברואר 2023

אי וודאות - אוקטובר 2022

תיגר וציות - דצמבר 2021

על הזיכרון וחבליו - אוקטובר 2020

כבוד - אוקטובר 2019

עומס - נובמבר 2018

סולידריות ואחרים - נובמבר 2017

בריאות וחולי - ינואר 2017

גוף - נובמבר 2015

אחריות - נובמבר 2014

אחרים - אוקטובר 2013

שפה - אוקטובר 2012

זמן - נובמבר 2011

מקום - אוקטובר 2010

איפה הגבול? - נובמבר 2009

אי וודאות - אוקטובר 2008

כללי

תפריט
ראשי
מאמרים

"וְלֹא סִפַּרְתִּי שֶׁיָּרַד לִי דָּם" – תמר לוז-גרבר

יום חמישי, 24 בדצמבר, 2015

הווסת היא טאבו תרבותי כללי, וביהדות על אחת כמה וכמה בעקבות הלכות "האישה הנידה" ו"טהרת המשפחה". נושא הווסת נעדר מהתיאור הספרותי עד המחצית השנייה של המאה העשרים. בשנים האחרונות הסכר נסדק וכבר ניתן לאתר מופעי וסת בספרות. המעבר מהעדר תיאורי וסת לפירוט התופעה משקף חוויות של בדידות, כאב ופחד. תגובות כאלו על תופעה כה חיונית יוצרות דחייה של עיקר מהותי בחוויה הנשית. ככל שירבו המודלים של החוויה הפרטית, כן ייטב לתהליך הנורמליזציה של הגוף הנשי.
מאמר זה בוחן את קבלת הווסת כמשתקף ביצירות ספרות המתארות נערות בגוף ראשון ובפרספקטיבת זמן. היצירות הן בעלות ממד אוטוביוגרפי ומעידות על חוויה קשה. הן לא נכתבו עבור נערות אלא כעדות פרטית. אבחן התייחסויות שונות לנושא מזווית פילוסופית, פסיכולוגית, דתית ומגדרית ועל בסיס תאוריות אלה אתייחס ליצירות הספרות.
מילות מפתח: נערה, התבגרות, וסת, מחזור חודשי, גוף נשי, נידה, הסתרה, שירה, רומן

צרו קשר עם מערכת דברים

דברו איתנו

צרו קשר וננחזור אליכם בהקדם.
ניתן גם לשלוח אלינו פנייה למייל: dvarim@oranim.ac.il

מה אתם רוצים לקרוא?