ספרה של מרי תותרי עוסק בתפקיד התקשורת הפלסטינית בתהליך בניית האומה מאז תחילת תהליך אוסלו, תוך כדי התמקדות בשבע השנים הראשונות–מהקמת הרשות עד פרוץ האינתיפאדה השנייה. בתקופה זו התחייבה הרשות, דרך מוסדותיה התקשורתיים, לקדם את תהליך אוסלו ובמקביל את תהליך בניית האומה הפלסטינית, אך עם פרוץ האינתיפאדה השנייה היא זנחה את המחויבות לתהליך אוסלו וגייסה את התקשורת למאבק נגד ישראל.
הספר מציג את מערכות התקשורת שהתפתחו באותה תקופה. הוא מנתח את המדיניות התקשורתית המוצהרת של הרשות ושל משרד ההסברה ואת תפיסת מעצבי התקשורת, הממלכתית והפרטית בהתייחס לתפקיד התקשורת בבניית האומה. כמו כן עוסק הספר במדיניות הרשות בפועל, תוך שימת דגש על השינויים שהתפתחו ביחסי הגומלין בין הרשות לבין התקשורת הפלסטינית במהלך כל תקופת אוסלו, גם לאחר האינתיפאדה השנייה. ייחודה של התקשורת הפלסטינית בתהליך בניית האומה בתקופת אוסלו ועד האינתיפאדה הראשונה, מדגים את היותה תקשורת בתקופת מעבר, תקופה המשלבת בתוכה שלב של מאבק לשחרור ושלב של עצמאות חלקית.