גליונות

גליונות דברים

סוגיות חינוך וחברה בחברה החרדית - מרץ 2024

שבר ותמורה - אוקטובר 2023

מוסף לענייני חינוך - פברואר 2023

אי וודאות - אוקטובר 2022

תיגר וציות - דצמבר 2021

על הזיכרון וחבליו - אוקטובר 2020

כבוד - אוקטובר 2019

עומס - נובמבר 2018

סולידריות ואחרים - נובמבר 2017

בריאות וחולי - ינואר 2017

גוף - נובמבר 2015

אחריות - נובמבר 2014

אחרים - אוקטובר 2013

שפה - אוקטובר 2012

זמן - נובמבר 2011

מקום - אוקטובר 2010

איפה הגבול? - נובמבר 2009

אי וודאות - אוקטובר 2008

כללי

תפריט
ראשי
מאמרים

הפרדת האדם מגופו בתיאולוגיה היהודית-נוצרית – בינה ניר

יום חמישי, 24 בדצמבר, 2015

במאמר זה אבחן את השורשים התיאולוגיים של רעיון הפרדת האדם מגופו בתרבות המערב כפי שהם מופיעים בבסיס היהודי-נוצרי של תרבות זו. המתודה באמצעותה אבחן את שורשי הרעיון היא המתודה הגניאלוגית. הגניאלוגיה בשיח הפילוסופי של זמננו מציינת סוג של מתודה ביקורתית. חשיפת השורשים והעבר התרבותי של רעיון הפרדת האדם מגופו מפגישה אותנו עם הקונטינגנטי – מה שקיבלנו כנתון, ייתפס כפרי קונטינגנטי של זמן, מקום ותנאים מסוימים.
במקרא, מוצגת לראשונה בעולם הקדום גישה מהפכנית המפרידה בין האדם לטבע ולטבעי. ההפרדה של האדם מהטבע שזורה לאורכו של הסיפור המקראי אך בטקסט המקראי, בהכללה, אין אבחנה בין אירועים בגוף לבין אירועים בנפש: "כל מצוות התורה ניתנות לאדם החי. אין מצוות לנפש האדם במובן של נפש, כנושאת הפונקציות הפסיכיות". ההפרדה בין האדם לגופו במערב מגיעה לשיאה בנצרות הקתולית – בברית החדשה, ברעיון הסגפנות ובתפיסת החטא הנוצרית. הסגפנות הנוצרית הביאה את השליטה של האדם בגופו הפיזי לדרגה גבוהה של הפרדה בין האדם לגופו כפי שיורחב במאמר.
מילות מפתח: גניאלוגיה, הפרדה, גוף, סגפנות, חטא

צרו קשר עם מערכת דברים

דברו איתנו

צרו קשר וננחזור אליכם בהקדם.
ניתן גם לשלוח אלינו פנייה למייל: dvarim@oranim.ac.il

מה אתם רוצים לקרוא?