גליונות

גליונות דברים

סוגיות חינוך וחברה בחברה החרדית - מרץ 2024

שבר ותמורה - אוקטובר 2023

מוסף לענייני חינוך - פברואר 2023

אי וודאות - אוקטובר 2022

תיגר וציות - דצמבר 2021

על הזיכרון וחבליו - אוקטובר 2020

כבוד - אוקטובר 2019

עומס - נובמבר 2018

סולידריות ואחרים - נובמבר 2017

בריאות וחולי - ינואר 2017

גוף - נובמבר 2015

אחריות - נובמבר 2014

אחרים - אוקטובר 2013

שפה - אוקטובר 2012

זמן - נובמבר 2011

מקום - אוקטובר 2010

איפה הגבול? - נובמבר 2009

אי וודאות - אוקטובר 2008

כללי

תפריט
ראשי
מאמרים

העולם כאבן ריחיים: שאלות מטרידות בשיר "איור" מאת ביל פרידמן – חגי רוגני

יום שני, 12 בנובמבר, 2018

בפתח ספרו קיצור תולדות הזמן מביא סטיבן הוקינג אנקדוטה על מדען ידוע, שבהרצאה פומבית על אסטרונומיה דיבר, בין השאר, על כך שכדור הארץ מקיף את השמש. הוקינג מספר כי בסוף ההרצאה קמה גברת קטנה וזקנה שישבה בשורה האחורית ואמרה: "מה שסיפרת לנו, זו שטות אחת גדולה. העולם הוא לוח שטוח המונח על גבו של צב ענקי". המדען העניק לה חיוך מתנשא לפני שהשיב בשאלה: "ועל מה עומד הצב?", "אתה פיקח גדול, בחור צעיר, פיקח גדול", אמרה הגברת הזקנה, "אבל יש צבים כל הדרך עד למטה!" תמונת העולם של אותה גברת מושפעת מהאופן שבו מתוארים במערב מיתוסים הינדיים ואחרים המכונים "צב העולם", לפיהם העולם נישא על שריונו של צב. הערתה מבטאת מן הסתם את מצוקתם של אנשים רבים מול מודלים מדעיים מוכחים ומוסכמים, במקרה זה מודל הארץ ככדור והמודל ההליוצנטרי, שאינם נתפסים בקלות בשכל הישר.

צרו קשר עם מערכת דברים

דברו איתנו

צרו קשר וננחזור אליכם בהקדם.
ניתן גם לשלוח אלינו פנייה למייל: dvarim@oranim.ac.il

מה אתם רוצים לקרוא?