בעולם החינוך הולכת ומתגבשת תפיסה פדגוגית המעודדת שילוב משחק בהוראה, ובעיקר, לנוכח התפתחות הטכנולוגיה, שילוב של משחקי מחשב. המאמר בוחן את הערך של המשחק להוראה ולחינוך על בסיס התאוריה הפילוסופית של פרידריך שילר והתאוריה הפסיכואנליטית של דונלד ויניקוט, ששניהם ראו במשחק עמדה נפשית ייחודית וחשובה להתפתחותו של האדם. שילר טען שעמדה נפשית זו משלבת בצורה מיטבית בין תחושה למחשבה וויניקוט טען שיש בה שילוב מוצלח בין מציאות פנימית לבין מציאות חיצונית. אומנם שילר וויניקוט מתייחסים למשחק חופשי (play), אך המאמר מראה שניתן ללמוד מהם על הערך של המשחק מונחה הכללים (game) כאמצעי לימודי וחינוכי חשוב.