"הלוא כה דברִי כאש נאם ה' וכפטיש יפֹצץ סלע": על שפה דו משמעית בישעיהו – מיכה רואי

נבואותיו של ישעיהו השני מכילות ביטויי ישועה מובהקים לצד ביטויי פורענות חד משמעיים. אולם לצד – ביטויים קוטביים אלו מופיעה יחידה נבואית קצרה )נא 6 4 (, שמלאכת סיווגה לאחת משתי הקטגוריות – אינה פשוטה כלל ועיקר. במאמר אני מבקש לטעון כי הקושי בסיווגה של הנבואה נובע מבחירתו המכוונת של הנביא בביטויים המכילים משמעויות מנוגדות. בחינת מיקומם של ביטויים דו משמעיים אלו מגלה כי – הם מופיעים תמיד בצלע השנייה של כל אחת מה תקבולות המרכיבות את הנבואה. צלע שנייה זו משלימה את רעיון הגאולה המוזכר בצלע הראשונה. נמעני הנבואה נדרשים להסיק כי הגאולה המתוארת בשפה דו- משמעית, הכורכת את הישועה והפורענות זו בזו, תכלול בתוכה פעולה אלוהית אחת שתשרה בו זמנית – רוגע למי שראוי לרוגע וסערה למי שראוי לסערה. וזה בשונה מחזונות הגאולה השגרתיים, הכתובים בשפה חד משמעית, שבהם תיאורי הישועה והפורענות עוקבים זה את זה. הישועה והפורענות העתידות לבוא על- – פי חזונות שגרתיים אלו, תתקיימנה כתוצאה משתי פעולות שונות שתתרחשנה בזו אחר זו. הבנת ההבדל באופי הגאולה בפועל, בין זו המתוארת בשפה חד משמעית לזו המתוארת בשפה דו-משמעית, נובעת מתפיסת השפה כמשקפת את המציאות, ואולי אף בוראת אותה, לא רק בתוכנן של המילים אלא גם בצורתן.