גליונות

גליונות דברים

סוגיות חינוך וחברה בחברה החרדית - מרץ 2024

שבר ותמורה - אוקטובר 2023

מוסף לענייני חינוך - פברואר 2023

אי וודאות - אוקטובר 2022

תיגר וציות - דצמבר 2021

על הזיכרון וחבליו - אוקטובר 2020

כבוד - אוקטובר 2019

עומס - נובמבר 2018

סולידריות ואחרים - נובמבר 2017

בריאות וחולי - ינואר 2017

גוף - נובמבר 2015

אחריות - נובמבר 2014

אחרים - אוקטובר 2013

שפה - אוקטובר 2012

זמן - נובמבר 2011

מקום - אוקטובר 2010

איפה הגבול? - נובמבר 2009

אי וודאות - אוקטובר 2008

כללי

תפריט
ראשי
מאמרים

ה"אחר" המיידי – מרב בטיטו

יום שני, 6 בנובמבר, 2017

לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה בה התוודעתי לטעמו של בשר חזיר. הייתה זו שעת צהריים בג'ונגל הבטון של רחובות מנהטן, ואני – בת 39, אימא לשלוש בנות דתיות – מזמינה ביודעין כריך קטן ובתוכו בייקון וגבינה, מוליכה אל פי ביד רועדת את "הדבר האחר" ממנו הורחקתי כל חיי כמו מאזור של סכנה איומה. למעשה, לא היה כל צורך לוודא שאשמר מפני מאכלים אסורים או להשגיח עליי בל אתפתה לכך. בבית הגידול שלי, משפחה מסורתית דתית ובסביבותיו, לא היו בנמצא אוכלי חזיר. סבותיי הצדקניות, אם הזכירו בכלל את השם המפורש, עשו זאת במרוקאית תקנית שמא יזהמו את פיהן ולו באזכור שמה של החיה, וסביי אומרי התהילים כלל לא היו צריכים לעשות בה שימוש שכן הייתה בלתי רלוונטית לחלוטין במחוזותיהם הקדושים. מרבית האנשים שהכרתי מקרוב עד שנות השלושים לחיי, גם הם הדירו את חיכם מסמל הטומאה האולטימטיבי שחוקקה היהדות בת אלפי השנים, כך שמעולם לא נולד בי הדחף להניחו על לשוני ולחוות את הטעם האסור. רוב החילונים שהכרתי מקרוב, ולא היו רבים כאלו, גם הם הדירו מצלחתם את הבשר הלבן, והוא ממילא לא היה מצוי במכולת השכונתית ואפילו לא במרכול הגדול שליד השוק העירוני. סדר היום הגסטרונומי של רוב היהודים בישראל נעדר נוכחות חזירית, וגם אלו שמדי פעם חוטאים בו ללא כל רגשות אשם, עושים זאת מחוץ למטבח הפרטי הכשר יחסית שהם מחזיקים בביתם.

צרו קשר עם מערכת דברים

דברו איתנו

צרו קשר וננחזור אליכם בהקדם.
ניתן גם לשלוח אלינו פנייה למייל: dvarim@oranim.ac.il

מה אתם רוצים לקרוא?