גליונות

גליונות דברים

סוגיות חינוך וחברה בחברה החרדית - מרץ 2024

שבר ותמורה - אוקטובר 2023

מוסף לענייני חינוך - פברואר 2023

אי וודאות - אוקטובר 2022

תיגר וציות - דצמבר 2021

על הזיכרון וחבליו - אוקטובר 2020

כבוד - אוקטובר 2019

עומס - נובמבר 2018

סולידריות ואחרים - נובמבר 2017

בריאות וחולי - ינואר 2017

גוף - נובמבר 2015

אחריות - נובמבר 2014

אחרים - אוקטובר 2013

שפה - אוקטובר 2012

זמן - נובמבר 2011

מקום - אוקטובר 2010

איפה הגבול? - נובמבר 2009

אי וודאות - אוקטובר 2008

כללי

תפריט
ראשי
מאמרים

על עמימות הביטוי האמנותי, 'דרגת האפס' כגבול והצדקת 'ציר ההבנה' – חובב רשלבך

יום ראשון, 15 בנובמבר, 2009

הנחת היסוד שלי – כחוקר של האמנות כשפה – היא שמבחינה סמנטית, יצירת האמנות (האיכותית) ממוקמת בתווך שבין המשמעות הברורה לחוסר המשמעות. בעקבות זאת ניסחתי 'ציר הבנה': צִדו האחד מסמן את ביטויי האמנות ברי ההבנה החד משמעית, צִדו האחר מסמן ביטויים חסרי פשר. ברם, בשל טענתו של הבלשן דה-סוסיר (2005) שמן ההכרח להתייחס, בחקירה הסמנטית ככלל, הן לציר הסינכרוני (האופקי) והן לציר הדיאכרוני (האנכי) – מה שהבלשן רומאן יאקובסון (1986) מכנה: ציר הצירוף וציר הברירה – אני נדרש להצדקת הצמצום שערכתי.
לטענתי, אני יכול להסתפק בציר החד-ממדי; 'ציר ההבנה', שכן כך מתאפשר לי להתמקד בשאלה: איך להסביר את הפער בין הטענה שמעשה האמנות (האיכותי) נרקם בתווך שבין מקום הברור למקום הלא-ברור על 'ציר ההבנה', בשעה שיש מי שטוען שלא כך הדבר, שמקום ההירקמות הינו בקצה הלא-ברור של הציר.
ברם, לאור טענות דה-סוסיר ויאקובסון נותר לי לענות על השאלה: אם סְכמת הצירוף והברירה של יאקובסון מבהירה את חופש הביטוי, איך אוכל להסביר זאת על פי 'ציר-ההבנה'? במאמר זה אני מבקש לתת מענה לשאלה זו, תוך התייחסות למושג 'דרגת האפס' של הסמיולוג ומבקר התרבות רולאן בארת (2004).

צרו קשר עם מערכת דברים

דברו איתנו

צרו קשר וננחזור אליכם בהקדם.
ניתן גם לשלוח אלינו פנייה למייל: dvarim@oranim.ac.il

מה אתם רוצים לקרוא?