גליונות

גליונות דברים

סוגיות חינוך וחברה בחברה החרדית - מרץ 2024

שבר ותמורה - אוקטובר 2023

מוסף לענייני חינוך - פברואר 2023

אי וודאות - אוקטובר 2022

תיגר וציות - דצמבר 2021

על הזיכרון וחבליו - אוקטובר 2020

כבוד - אוקטובר 2019

עומס - נובמבר 2018

סולידריות ואחרים - נובמבר 2017

בריאות וחולי - ינואר 2017

גוף - נובמבר 2015

אחריות - נובמבר 2014

אחרים - אוקטובר 2013

שפה - אוקטובר 2012

זמן - נובמבר 2011

מקום - אוקטובר 2010

איפה הגבול? - נובמבר 2009

אי וודאות - אוקטובר 2008

כללי

תפריט
ראשי
מאמרים

'בשבח החשכה': בצבת האימון לאמנות- חובב רשלבך

יום חמישי, 2 באוקטובר, 2008

באמצעות הכותרת 'בשבח החשכה', המלוּוָה בתמונת 'משל העיוורים' של ברויגל – מבטאים האמנים גלעד אופיר ודוד גינתון את תמצית עמדתם ביחס לתהליך הנחיית סטודנטים לאמנות לקראת תערוכת-גמר ב"בצלאל". לטענתם, תחביר זה מייצג גישת לימוד המנוגדת ל"פוליטיקה הפדגוגית של הבהירות", במילים אחרות, ביסודו, מעודד האימון לאמנות חריגה מסדר הביטוי התואם את התביעה האקדמית לנהירות. במאמר אני בוחן את היחס המורכב שנוצר בתחביר שלעיל. זהו יחס מעניין משום ששלושת גורמיו מתמקמים בתווך החמקמק שבין המילים לדימוי, כמו גם בתווך שבין גישות הוראה שונות. מערכת היחסים מעלה את השאלות: האם ביצירת הניגוד בין כוונת האמנים לאופן הצגת הדברים יש רמז לאופן הבנה אחר, אם כן, מהו? האם העמימות החידתית מכוונת מעבר ליצירת סקרנות, אם כן, לְמה? אני מבקש לפרום את מורכבות היחס הנדון ולשקול את מידת התועלת שבו. אני עושה זאת, בין היתר, בעזרת הניתוח הפילוסופי והפסיכואנליטי של סלבוי ז'יז'ק המהפֵך את תפיסת מרקס באשר לאידיאולוגיה כתודעה מעמדית כוזבת; כאשליה שקרית – או, כפי שאפשר לומר במקרה דנן: מהפֵך את תפיסת 'הידיעה הבהירה כשקר' – לתפיסת 'האשליה (בהתייחסות לאידיאולוגיה) כערך מכונן', או לתפיסת 'אי-הידיעה כערך חיובי'.

צרו קשר עם מערכת דברים

דברו איתנו

צרו קשר וננחזור אליכם בהקדם.
ניתן גם לשלוח אלינו פנייה למייל: dvarim@oranim.ac.il

מה אתם רוצים לקרוא?