המאמר שלפנינו מציע להעשיר את הדיון בממשק בין אדם-בינה מלאכותית, באמצעות השוואתו לממשק בין אדם-אלוהים. המוקד הרלוונטי הוא הניסיון לשוות לבינה מלאכותית פן אנושי, תכונות אנושיות מובהקות. באמצעות עיון בארבע דוגמאות קונקרטיות מן המסורת היהודית, הדנות במושג "צלם האלוהים" בתקבולת שבין אלוהים ואדם, מבקש המאמר לגזור תובנות גם על הניסיון להתייחס לבינה מלאכותית כבעלת מאפיינים אנושיים. ארבעת המקורות הנדונים כאן הם: (א) משנה במסכת סנהדרין; (ב) סיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב; (ג) האנשת האל בתאולוגיה הקיומית של פרנץ רוזנצוייג; (ד) בזו של אברהם יהושע השל. מסקנת הדיון מצביעה על כמה תכונות אנושיות, או אלוהיות, שאותן יסרבו (ככל הנראה) המקורות הנדונים כאן לייחס לבינה מלאכותית, והן – לשיטתם – מותר האדם מן המכונה.