בין תיגר, ציות וציטוט: המראה בציור של דורון וולף – אלה קריגר

תולדות האומנות רצופות בקריאות תיגר לצד ציות והמשכיות. אומנים סללו דרכים חדשות ובמקביל נענו למגמות קיימות. בתנועתה בין חדשנות וחזרתיות, האומנות מלמדת אותנו כי שתי האפשרויות הללו אינן שוללות זו את זו, וגם לא מצויות בצורה אבסולוטית. החידוש והחזרה, כמו גם התיגר והציות, שלובים זה בזה ואף מחייבים זה את זה. באמצעות ניתוח "שומרת הסף" (2017), ציור שבו ציטט וולף מתוך "לאס מנינאס" (1656) של ולסקז, ו"ללא כותרת (ארנולפיני)" (2017), שבו ציטט מתוך "נישואי ארנולפיני" (1434) של ון אייק, מאמר זה מציע כי הציור של דורון וולף חוזר אל תולדות האומנות כדי לערער על שימושים מקובלים במראה. וולף מצטט מציורים קלאסיים אשר אינם מצייתים לכללי הפרספקטיבה, ונוסף על כך מכילים תיאור של מראה. לטענתי, בעוד החלל התמונתי בציורים מ-2017 דומה לציורים הקלאסיים הללו במורכבותו, הרי שהשימוש במראה הוא שונה באופן מהותי. המראה של וולף אינה מספקת אינפורמציה נוספת, ועל פני זאת מטעה ומשבשת את ההתמצאות במרחב.