בין "גוף ראשון" ל"גוף שלישי": דו-ערכיות משולשת של נערות חרדיות בסיכון – תקוה עובדיה

מאז שנות השמונים מתפתח מחקר מקיף אודות אוכלוסיות המוגדרות בארץ כנוער בסיכון. במקביל למחקרים העוסקים בנוער בסיכון, מתפתח בעולם הפמיניסטי התחום של לימוד אודות נערות (Girl's studies). גישה זו הניבה מחקרים בתחום של נערות בהיבטים מגוונים ותרמה להבנת תהליכים חינוכיים, חברתיים, פסיכולוגיים ואחרים. מספר חוקרים בישראל התמקדו בנערות לאחר הבנה כי המדיניות החברתית בישראל לוקה בעיוורון אודות הבנת צורכיהן של נערות, וכי לא ניתן להתייחס באופן מוכלל ל"נוער בסיכון" מבלי להבחין בין צורכי נערות במצבי מצוקה מצורכיהם של נערים.
החברה החרדית מסתגרת מפני השתלבות או התבוללות עם קהילות וחברות חילוניות כערך שמטרתו היבדלות לצורך הישרדותה כחברה שומרת מצוות. כאנטיתזה לתפיסה זו, חלק גדול מהנערות החרדיות בסיכון מתאפיין במוטיבציה להתבולל חברתית בחברות נוספות מלבד החברה החרדית, ברצון להשתלב בחוויות תרבותיות כלל ישראליות, ובחוסר אמון שלהן בהורים ובדמויות חינוכיות.
המחקר הנוכחי מתמקד בהבנת תהליכי בניית זהות עצמית של נערות בסיכון שהתחנכו במסגרות חינוכיות חרדיות דתיות, ומשלים את הפרספקטיבה של הנערה ותפיסתה את עצמה בהקשר הסביבתי והדתי, כפי שהיא מתארת אותה לאחר זמן. המחקר מוסיף למחקרים קודמים את הממצא המרכזי המתייחס לממד "דו-הערכיות המשולשת" של הנערה המתבטא בשלושה ממדים: היבט הזהות העצמית, היחס לצוות החינוך והיחס לקהילה החרדית כחברה שומרת מצוות. סיפורי הנערות נותחו בשלושה שלבים, בהתאם למודל שהגדירה קלי: שלב התהוות הקשיים, שלב הניכור התגובתי ושלב החיבור הספקני. במאמר אנסה לתאר את דו-הערכיות המשולשת בין ה"גוף הראשון" – הנערה, תפיסתה והגדרתה את עצמה, תפיסתה את ה"גוף השלישי" המייצג את המחנכים, הנורמות בקהילה החרדית המסמלים עבורה סטנדרטים "נסתרים".
מילות מפתח: נערות דתיות-חרדיות בסיכון, בניית זהות