"בִּינָה יְתֵרָה": לגלגוליו התלמודיים של מושג עתיק והקשריו העכשוויים / ענת ישראלי

הצירוף "בינה מלאכותית" נתחדש רק בדורנו, אבל הצירוף "בינה יתירה" מופיע כבר במקורותינו ובתלמוד הבבלי תחילה, ואפשר שלמרות פערי הזמן האדירים, העיון בשורשיו של המושג עשוי לספק לנו הרהור עכשווי גם על גלגוליו הנוכחיים. הביטוי "בינה ית(י)רה" מופיע לראשונה בשני מקומות בתלמוד הבבלי (מסכת סוטה, דף לה ע"ב וכן מסכת נידה, דף מה ע"ב). המאמר עוקב אחר שני המופעים האלה. מסתבר ש"בינה יתירה" בלשון הבבלי היא בינה שאין עימה התפתחות מוסרית והיא עלולה לקלקל יותר משהיא עשויה להועיל. קבוצות של "אחרים" (גויים ונשים) זוכים בה לעיתים, אך אין זכייה זו כשלעצמה מכשירה אותם להיכנס לבית המדרש ולהיכלל בקבוצת ה"שייכים", דהיינו ה"חכמים". אולי יש במשמעות זו אזהרה קדומה מפני הבינה המלאכותית: כמו הבינה היתרה, היא הזדמנות להחכים, אך רק בתנאי שיתלוו אליה תפיסה מוסרית וערכית. שימוש חסר מודעות ומחויבות לאמת ולצדק עלול להעמיק את תהומות השקר והשנאה, לגרום לקלקולים חברתיים ופוליטיים קשים, ולהסיג אחורה את התבונה והידע האנושיים במקום לקדמם. רק פיתוח מהיר של כלי ניטור צודקים ומוסריים יאפשר לכולנו להיות חכמים אמיתיים, בני זמננו ומקומותינו.