גורמים ממשלתיים ובלתי ממשלתיים השקיעו בעשורים האחרונים משאבים רבים, כספיים ושאינם, במטרה להגדיל את השתלבות המגזר החרדי בתחומי התעסוקה, ההשכלה והשירות הצבאי. אולם, לעת עתה השקעות אלה רחוקות מלהביא את התוצאות המצופות. מאמר זה בוחן מהי הסיבה המרכזית לנתוני ההשתלבות הנמוכים, ומציע תאוריית שינוי, העשויה להגדיל משמעותית את נתוני ההשתלבות. במוקדה של תאוריית שינוי זו מצויה ההבחנה בין שלושה סוגים של חרדיוּת: חרדיות שלושת העקרונות (חרדיות תת"ד); חרדיות גמישה; וחרדיות מתחדשת. לאור הבחנה זו נטען כי שינוי משמעותי של נתוני ההשתלבות דורש מתן לגיטימציה דתית מלאה להשתלבות לכתחילה. להבדיל מהשתלבות בדיעבד, תוך ראיית שלושת העקרונות – "תיבת נח", "תורה בלבד לכול" ו"דעת תורה" – כאידיאל הדתי הראוי. עוד נטען כי לאלטרנטיבה פנים-חרדית של 'חרדיוּת מתחדשת', המתנגדת לשלושת העקרונות מטעמים דתיים והיסטוריים, יש היתכנות להעניק את הלגיטימציה המלאה עבור השתלבות לכתחילה ולהביא לשינוי הרצוי.
