גליונות

גליונות דברים

סוגיות חינוך וחברה בחברה החרדית - מרץ 2024

שבר ותמורה - אוקטובר 2023

מוסף לענייני חינוך - פברואר 2023

אי וודאות - אוקטובר 2022

תיגר וציות - דצמבר 2021

על הזיכרון וחבליו - אוקטובר 2020

כבוד - אוקטובר 2019

עומס - נובמבר 2018

סולידריות ואחרים - נובמבר 2017

בריאות וחולי - ינואר 2017

גוף - נובמבר 2015

אחריות - נובמבר 2014

אחרים - אוקטובר 2013

שפה - אוקטובר 2012

זמן - נובמבר 2011

מקום - אוקטובר 2010

איפה הגבול? - נובמבר 2009

אי וודאות - אוקטובר 2008

כללי

תפריט
ראשי
סקירות וביקורות ספרים

על ספרו של ד"ר אריה הרשקוביץ "תכנון מרחבי בישראל – פוליטיקה מעוגנת בקרקע" – ד"ר ארנון מדזיני

יום ראשון, 15 בנובמבר, 2009

עיצוב מדיניות הינו תהליך פוליטי מאחר ומדיניות ציבורית מיישמת למעשה החלטות פוליטיות. עיצוב המדיניות היא הפוליטיקה, והתכנון הינו תהליך המרה בו הרעיונות הפוליטיים הופכים למדיניות הציבורית. כמובן שאת עקרונות התכנון יש לקשור לשאלות באשר לאופיים של משטרים – האם מדינה אמורה לתכנן או לתת לכוחות השוק לפעול? עד כמה לתכנן? מה מידת אחריותה של מדינה למתן שירותים חברתיים (חינוך, בריאות, רווחה – או רק סדר וביטחון), האם היקף מתן שירותים אלה ישתנה לצד ובמסגרת שינויים שלטוניים.
בישראל, תכנון מרחבי הינו תהליך פוליטי היות והוא משמש לצד המדיניות הקרקעית ככלי מרכזי לשמירת הבעלות על הקרקע, להקצאת קרקע ולעיצוב המרחב. התכנון מתבצע בפועל על ידי המדינה (באמצעות מוסדות ציבוריים ומשרדי ממשלה) עבור עצמה ולא על-ידי גורמים אזרחיים בלתי תלויים (מהלך המעורר שאלות לגבי זהות הדמוקרטיה ישראלית).
הקרקע בישראל נתפסת כמשאב מיוחד. ההיצע מוגבל מאוד, קביעת הבעלויות עליה וכן גם השימוש ואפשרויות המסחר בה – קשורים בערכים לאומיים, באידיאולוגיה ובאתוס ציוניים, וברגשות לאומיים. לכאן נכנס כמובן התכנון המרחבי כגורם מרכזי בנושאי אי-שוויון במדינה. יש לזכור כי 93% מקרקעות ישראל הן בשליטת המדינה ומנוהלות באמצעות המינהל, דבר המאפשר למדינה שליטה מוחלטת בנושאי התכנון.

צרו קשר עם מערכת דברים

דברו איתנו

צרו קשר וננחזור אליכם בהקדם.
ניתן גם לשלוח אלינו פנייה למייל: dvarim@oranim.ac.il

מה אתם רוצים לקרוא?