אני משוטט משמע אני סובייקט: על שוטטות ומחוללי שפה / קובי אסולין

מחוללי שפה (כגון (ChatGpt נמצאים בקדמת מהפכת הבינה המלאכותית. עניינו של מאמר זה לבחון את האופן שבו שימוש במחוללי שפה לעומת חיפוש רשתי רגיל (כגון Google) מהווה שינוי פרדיגמטי ביחס לאופן שבו הסוכן האנושי מעצב ידע, ובאשר למשמעותה של הטענה בדבר היותו של הסובייקט האנושי סובייקט-יודע. דיון זה מחריג עצמו משאלות מושגיות, כמו מהותה של בינה מלאכותית, והוא גם לא מתכחש לתועלת שבשימוש במחוללי שפה. על פני זאת, הדיון מתמקד בשאלת משמעותה של סובייקטיביות, ולאן זו צועדת עתידית לאור טכנולוגיות אלו. הפרספקטיבה שמשמשת את הדיון במאמר זה היא זו של שוטטות (wandering), ובו מוצגת הטענה כי חיפוש רשתי מגלם במידה רבה את רעיון השוטטות ואילו מחוללי שפה מקשים על אפשרות השוטטות. עיקר הבסיס הטכני לטענה זו הוא שחיפוש רשתי מפיק רשימת אתרים, שמהווים סביבת שוטטות. לעומת זאת מחוללי שפה עונים על שאלה מסוימת ומעמידים תשובה מתאימה, שלפחות על פניה היא סופית ומוחלטת.
טענה זו מבוררת דרך חקירה פנומנולוגית של מאפיינים שונים שמתקיימים בשוטטות, הן בביטוייה המקובלים כפרקטיקה פיזית – בעיר, בספרייה, בשכונה וכדומה – אבל גם ובהקבלה לפרקטיקה של חיפוש מידעי רשתי. הדיון הפנומנולוגי מעוצב בעיקר לאור דיונו של מרטין היידגר (Heidegger) בשאלת היות האדם בעולם (being-in-the-world), וכן לאור דיונם של הוגים אחרים שעסקו בשאלת המרחב, כגון בודלר (Baudelaire), בנימין (Benjamin), הוסרל (Husserl), פרק (Perec) ועוד. בהמשך לכך נבחנים במאמר מאפיינים של שוטטות, כגון עולם, מרחב, סביבה, מקום, מעורבות, מושלכות, אקראיות, ניכור, זמן, תכליתיות ושיבוש. מאפיינים אלו משקפים את המורכבות ששוטטות מעמידה עבור הסובייקטיביות והסוכנות, מרכיבים אשר חסרים במחוללי שפה ולכן פוגעים בעיצובה של הסובייקטיביות החקרנית.