עבודה זו עוסקת בחקירה איכותנית של חוויית האם במעבר ילדה הראשון מגן החובה לכיתה א', ומידת תפיסתה את עצמה כגורם המשפיע על הסתגלות הילד בשנתו הראשונה לבית הספר.
חקירה זו מהווה בסיס לפיתוח תכנית התערבות לאִמהוֹת, המיועדת ליישום על ידי יועצות בית ספר בעבודתן מול צורכיהן הרגשיים של אמהות, ככלי להקלת הסתגלותם של תלמידי כיתות א'.
מעבר לכיתה א' הוא תהליך טבעי משותף בו גם על שני ההורים להסתגל למצב חדש, שלעתים קשה ומציף רגשית. הילד שוב אינו תלוי בהם באופן בלעדי כבעבר והתחושה היא שאינו שייך עוד כל כולו להם בלבד. רוב הילדים מבטאים בשלב מעבר זה את הצעדים לקראת יתר אוטונומיה, שניצניה פותחו בגיל הגן ואשר בסופם יהיו לבני אדם עצמאיים העומדים ברשות עצמם (שוורץ ושילה, 2007).