המאמר מציג התבוננות רטרואקטיבית בתיאורי מקרה של שני אירועים בריאותיים שהתרחשו במשפחתי, מחלת סרטן והפרעה נפשית, אשר היו דומים בתוכנם לשני מחקרים שערכתי במהלך לימודַי. בהמשך דרכי כחוקר, החוויות האישיות והמשפחתיות עיצבו והִבנו אצלי גישה ומתודולוגיה מחקרית איכותנית המבוססת על המודל החברתי של נכות; גישה שמערערת על תקפות התאוריות והמודלים המחקריים האקדמיים הקיימים בתחום הנכות והחולי. הפער בין המתודה שנקטתי במחקרי במהלך לימודַי לבין הגישה של המודל החברתי העלה אצלי שאלות ותהיות הנוגעות ליעילות המתודולוגיה המחקרית המבוססת על המודל הרפואי, השכיח במחקר העכשווי. זאת, לעומת המודל החברתי הפחות דומיננטי במחקר. כמו כן, מדובר בחוקר ומטפל אשר בא ממיעוט אתני ערבי החי במדינת ישראל, כאשר לסביבה התרבותית ישנה השפעה על מקורות האיזון המשפחתי. השילוב של שני גורמים אלה השפיע על עיצובה והבנייתה של גישה מחקרית משחררת (emancipatory research) שמבוססת על המודל החברתי של מוגבלות, המתבטא בשיתוף מלא של הנחקרים בכל שלבי המחקר. סקירת הספרות בתחום זה מראה על מיעוט מחקרים שבחנו באופן רפלקטיבי את השפעתן של חוויות חולי בסביבתו הקרובה של חוקר מתחיל הבוחן את דרכו וגישתו המדעית והמחקרית.