המאמר עוסק בתפקידו המכונן של הספק באמנות בהקשריה השונים ובעבודתי כמקרה מבחן.
בעבודתי ובאמנות בכלל, לספק יש מקום מכריע בפעולה האמנותית באשר היא, במקורה, בהתהוותה ובאינטראקציה שלה עם הצופה. המאמר נשען על ניתוח בדיעבד של חוויותיי כאמנית ותומך בניתוח התיאורטי על-ידי דוגמאות מתוך התנסויותיי בסביבה האמנותית במרחב הפרטי והציבורי.
למקומות השונים בהם מלווה הספק את המעשה האמנותי קראתי "אזור הספק", מונח המבקש לתחום ולתאר את החוויה הסובייקטיבית המלווה את המעשה האמנותי החל מתהליך היצירה, דרך הצגה פומבית שלה, עבור לחוויה הפרטית של הצופה, וכלה בהשפעתה בהקשר רחב יותר.
זווית ראייה זו מייחסת למעשה האמנות איכויות של היעדר ושל ריק, וטוענת שהן תהליכי היצירה והן תהליכי ההשפעה של המעשה האמנותי במעגל הפרטי ובמעגל הרחב, פועלים יותר כמרחב של פוטנציאלים מאשר כתכנים מכתיבים. ברוח גישה זו, האמנות נתפסת יותר כמסגרת מאפשרת, אשר בתוכה ניתן לבסס חוויות, תפיסות ורעיונות.