סוגיות חינוך וחברה בחברה החרדית - מרץ 2024

גורמים ממשלתיים ובלתי ממשלתיים השקיעו בעשורים האחרונים משאבים רבים, כספיים ושאינם, במטרה להגדיל את השתלבות המגזר החרדי בתחומי התעסוקה, ההשכלה והשירות הצבאי. אולם, לעת עתה השקעות אלה רחוקות מלהביא את התוצאות המצופות. מאמר זה בוחן מהי הסיבה המרכזית לנתוני ההשתלבות הנמוכים, ומציע תאוריית שינוי, העשויה להגדיל משמעותית את נתוני ההשתלבות. במוקדה של תאוריית שינוי זו מצויה ההבחנה בין שלושה סוגים של חרדיוּת: חרדיות שלושת העקרונות (חרדיות תת"ד); חרדיות גמישה; וחרדיות מתחדשת. לאור הבחנה זו נטען כי שינוי משמעותי של נתוני ההשתלבות דורש מתן לגיטימציה דתית מלאה להשתלבות לכתחילה. להבדיל מהשתלבות בדיעבד, תוך ראיית שלושת העקרונות – "תיבת נח", "תורה בלבד לכול" ו"דעת תורה" – כאידיאל הדתי הראוי. עוד נטען כי לאלטרנטיבה פנים-חרדית של 'חרדיוּת מתחדשת', המתנגדת לשלושת העקרונות מטעמים דתיים והיסטוריים, יש היתכנות להעניק את הלגיטימציה המלאה עבור השתלבות לכתחילה ולהביא לשינוי הרצוי.

המאמר מבקש להנהיר את אסטרטגיית ההתבדלות החברתית של הציבור החרדי בישראל, להצביע על מודל חרדי להשתלבות ולהציע המלצות מעשיות למי שעוסקים בקידום השכלה מקצועית בחברה החרדית. טענת המאמר היא שניתן למצוא מודל לחינוך חרדי לא מתבדל בַּיחס המשתנה ללימודים כלליים של הרב יחיאל יעקב ויינברג, פוסק הלכה והוגה דעות מקובל בחברה החרדית, ובהבחנות שערך בין סוגי לימודים שונים וגילאי התלמידים. ניתן להבין את העמדה החרדית המתנגדת לשינויים באורח חייה בכלל, וללימודי חול והשתלבות באקדמיה בפרט, תוך התבססות על תובנותיו של לודוויג ויטגנשטיין: גם אם השתתפות בחיים המודרניים לא תשנה את אורח החיים החרדי, הרי ששילוב התורה בתרבות הכללית ישנה את המשמעות של קיום התורה בחיי המאמין. במאמר מוצגים שינויים בהגותו החינוכית של הרב ויינברג, כפי שהתבטאו במאמריו הפרוגרמטיים, בפסקי ההלכה שלו ובעמדותיו בפולמוסים ציבוריים: בהגותו המוקדמת חשש מהשפעה על ליבת התפיסה היהודית, ונכון היה לחשיפה תרבותית רק ברמה בסיסית שלא מייצרת רובדי משמעות חלופיים לאמונה היהודית. בכך אימץ את העמדה החרדית שחוששת מפני חשיפה בלתי מבוקרת לתוכני המודרנה, אך התקרב לעמדה דתית מודרנית בכך שראה בחיוב חשיפה מבוקרת לתכנים אלה. בשלב מאוחר יותר תמך הרב ויינברג בלימודים כלליים גם ברמות גבוהות יותר, אך נראה שהגביל אותם לאנשים בוגרים בעלי זהות המגובשת סביב חיי אמונה דתית ושמירת הלכה, ולצד זאת סבר שנדרשת שכבת רבנים שתספק ליווי רוחני למשתלבים בחיי המעשה.

מאמר זה מציע עיון היסטורי-חברתי ביחס לאינטראקציה בין העדות האשכנזיות והספרדיות, המשתייכות לחברה החרדית, בכל הנוגע לתחום מוסדות החינוך בחברה זו, ובאופן קונקרטי: קיומה או אי-קיומה של אוכלוסיית תלמידים מעורבת משתי העדות במוסדות החינוך החרדיים. על פי ממצאים מוקדמים, במוסדות החינוך החרדי-אשכנזי המשתייכים לזרם הליטאי קיימים בשנים האחרונות מופעים מובהקים של הדרה ואפליה, כאשר מכסת התלמידים הספרדים לא חוצה את רף 30 האחוזים. מאמר זה מבקש לענות על השאלות: מתי החלו להיאסף עדויות על הדרת התלמידים הספרדים המבקשים להתקבל למוסדות האשכנזיים? והאם תלמידים אלו כלל ביקשו להתקבל למוסדות האלו לאורך ההיסטוריה? מאמר זה סוקר את ההיסטוריה של מאה וחמישים השנים האחרונות בארץ ישראל, שבהן חיו זו לצד זו קהילות חרדיות ספרדיות ואשכנזיות כשהן מפעילות מוסדות חינוך נפרדים. הסקירה כוללת שלוש תקופות: ימי היישוב הישן עד לסיומה של מלחמת העולם הראשונה; השנים שלאחר מכן עד לקומה של מדינת ישראל; ומשנותיה הראשונות של המדינה ועד הדיווחים הראשונים על האפליה המתקיימת. מסקנות המאמר הן כי עד לקומה של המדינה ההפרדה במוסדות החינוך לבשה אופי סגרגטיבי בלבד, ורק לאחר מכן החלה ההפרדה ללבוש צורה של הדרה ממוסדת. כמו כן עולה כי הדיווחים הפומביים הראשונים על מופעים אלו החלו רק במחצית השנייה של שנות השמונים.

המאמר מתמקד במיקומם של מוסדות החינוך החרדיים ותהליך הנשירה מהם בזיכרונות שהעלו חרדים לשעבר מתקופת הנעורים, ובהשפעתם על ההחלטה לעזוב את הזהות החרדית. הממצאים המוצגים במאמר זה מתבססים על 19 ראיונות עומק שנערכו עם גברים ונשים מהזרמים השונים של החברה החרדית, אשר עזבו את הדת לפני למעלה משלוש שנים. הראיונות נערכו במסגרת מחקר דוקטורט שהושלם בשנת 2021,[1] ועסק באינטראקציות והשפעות משפחתיות במצבי עזיבת הדת והקהילה החרדית, על פי התאוריה המעוגנת בשדה. רבים מבין המרואיינים ראו את קשיי ההסתגלות למוסדות הקהילתיים שאליהם השתייכו בעבר כמשפיעים על עזיבת זהותם הקודמת ובהמשך על עיצוב זהותם הנוכחית. בניתוח זיכרונות משתתפי המחקר עלו, באופן סובייקטיבי בלבד, אינטראקציות וקונפליקטים אישיים ובין-אישיים בארבעה נושאים הקשורים לדרישות תרבותיות במוסדות החינוך: האווירה הכללית במוסד; דרישות מהפרט; תפיסות סטיגמטיות כגון 'הכול או לא כלום'; ואינטראקציות עם דמויות חינוכיות. המאמר שופך אור על חשיבותן של החוויות הרגשיות במוסדות החינוך – ישיבות לנערים וסמינרים לנערות – ועל הקשר בין האינטראקציות וסוגי הקונפליקטים הנחווים בהם לבין תהליך גיבוש הזהות הדתית בגיל הנעורים. תהליך פסיכולוגי זה ראשיתו לעיתים בניסיונות כושלים של הטמעה (assimilation) המסתיימים בהתאמה (accommodation), כלומר באימוץ זהות אחרת. 

הפרעת קשב ופעלתנות-יתר (ADHD) מהווה אתגר ייחודי עבור מתבגרים מהקהילה החרדית, מעבר לאתגרים שעימם מתמודדים מתבגרים שאינם חרדים. במטרה לקדם מחקר וטיפול רגיש תרבות, אנו מציעים טיפולוגיה המציגה את האתגרים המתקבלים מהשילוב של הפרעת קשב, גיל ההתבגרות, התנהגות דתית והשתלבות בקהילה החרדית. בשל מרכזיותה של ההתנהגות הדתית בקהילה, האתגרים יוצגו סביב ארבעת המרכיבים היסודיים של הדתיות: אמונה, חיבור, התנהגות ושייכות (Believing, Bonding, Behaving, Belonging). חלק מהאתגרים נוגעים גם למתבגרות, אך בשל ייחודיות האתגרים שלהן, יוקדש לכך מאמר נפרד.

בשנים האחרונות מתרחבת תופעת הלימודים האקדמיים בציבור החרדי. בעקבות זאת, נפתחות מכינות קדם-אקדמיות רבות, המכשירות סטודנטים חרדים לקראת לימודים אקדמיים. במסגרת לימודי המכינה סטודנטים חרדים נחשפים לראשונה לעולם המתמטיקה בצורה מעמיקה. אחד מתחומי המחקר בהוראת המתמטיקה, אשר פותח ב-1985 על ידי המתמטיקאי ד'אמברוזיו הוא "אתנומתמטיקה". תחום זה עוסק בהשפעת התרבות על לימוד המתמטיקה והוראתה בקבוצות אתניות שונות. מטרתו של המחקר המוצג במאמר זה הייתה לבחון את ההשפעה של הוראת סוגיות מתמטיות המופיעות בספרות הרבנית על עמדותיהם כלפי מתמטיקה של סטודנטים חרדים הלומדים באקדמיה. המדגם כלל 195 סטודנטים (גברים) חרדים הלומדים מתמטיקה ברמה של 4 יחידות במכינות קדם-אקדמיות. לצורך מחקר זה "סטודנט חרדי" הוא מי שראוי להתקבל ללימוד בתוכניות המיוחדות לציבור החרדי במכינות לפי הוראת המל"ג. הסטודנטים שהשתתפו במחקר חולקו לשתי קבוצות: קבוצת המחקר שבה נלמדו הסוגיות המתמטיות (n=108), וקבוצת ביקורת (n=87). תרומת המחקר באה לידי ביטוי בפן המעשי של הוראת מתמטיקה לסטודנטים חרדים הלומדים באקדמיה. לפי ממצאי המחקר, הוראת המתמטיקה לסטודנטים חרדים באמצעות סוגיות מתמטיות המופיעות בספרות הרבנית משפרת את יחסם החיובי למקצוע המתמטיקה. השינוי ביחס יתבטא באמונתם כלפי טבעה של המתמטיקה, כלפי המסוגלות העצמית שלהם במקצוע וכלפי הקשר שבין תורה ומתמטיקה. לאור זאת, נראה כי מן הראוי להורות מתמטיקה לסטודנטים חרדים בשילוב סוגיות מתמטיות המופיעות בספרות הרבנית.

מטרת המחקר המוצג במאמר זה הייתה להעריך את איכות הלמידה מרחוק בתקופת משבר הקורונה (Covid-19) בקרב סטודנטים במכללה שבה יש גם שלוחה מיוחדת למגזר החרדי. בעוד המעבר ללמידה מרחוק במכללה נעשה באמצעות הכלים המתוקשבים שמציעים מוסדות אקדמיים, המעבר ללמידה מרחוק בתוכנית לסטודנטיות חרדיות נעשה באמצעות שימוש במערכת טלפוניה, וזאת בעקבות היעדר נגישות לאינטרנט מטעמים אידיאולוגיים. המחקר מבוסס על סקרי הוראה שהועברו בין הסטודנטים במכללה לחינוך ובשלוחה המיועדת למגזר החרדי (מח״ר) בתקופת משבר הקורונה. במסגרת המחקר נותחו מעל אלף סקרי הוראה, אשר העריכו מדדים שונים של שביעות רצון מהמעבר ללמידה מרחוק. ממצאי המחקר מלמדים כי באותה העת שבה עברו מלמידה פנים-אל-פנים בקמפוס ללמידה מרחוק באמצעות השמע, מדדי שביעות הרצון מהלמידה מרחוק נמצאו נמוכים במובהק בקרב השלוחה החרדית. גם בהשוואה בין הלמידה מרחוק באמצעות השמע ללמידה מרחוק באמצעים טכנולוגיים מתוקשבים (כגון zoom), מדדי שביעות הרצון, בחלקם, היו נמוכים במובהק בקרב הלומדות באמצעות השמע. לצד זאת, נמצא כי בקטגוריה של הערכה רפלקטיבית על אופי הלמידה – היבטים של חוויית למידה עצמאית, פעילות ומעורבות בקורס והקדשת זמן ללמידה – נמצאו מדדים גבוהים במובהק בקרב הלומדות במגזר החרדי באמצעות המערכת הטלפונית. למחקר הנוכחי תרומה משמעותית בניתוח סגנונות של למידה מרחוק בעת משבר, ובהשלכותיהם על אופיה של למידה מרחוק המותאמת לנשים חרדיות בתוכניות אקדמיות ייעודיות. ניתוח יתרונותיה וחסרונותיה של כל אחת מהאפשרויות מאפשר לייצר התאמה טכנולוגית ותרבותית אשר תמטב ותייעל את הלמידה מרחוק בחלקים שונים באוכלוסייה.

עד לאחרונה נתפס מקצוע ההוראה כברירת המחדל של נשים מהמגזר החרדי וגם של חלק מהנשים מהמגזר הדתי-לאומי.[1] בעשור האחרון נפתחו אפשרויות למקצועות רבים, מוסדות לימוד על-תיכוניים ואקדמיים ושוקי עבודה מגוונים גם למגזרים אלה, אך עדיין רבים ורבות משני המגזרים בוחרים ללמוד חינוך ולהתכשר למקצוע ההוראה. המחקר המוצג במאמר זה בא לתאר את התופעה, להבינה ולעמוד על המניעים של המתכשרות להוראה משני המגזרים, וכן לבדוק אם יש הבדלים במניעים של הבאות ללמוד חינוך והוראה בין מגזר אחד למשנהו. ממצאי המחקר, שנאספו מעשרים ראיונות שנערכו עם סטודנטיות משני המגזרים ונותחו בגישה איכותנית, מלמדים שההבדל המשמעותי בין המגזרים הוא בהבלטה של המניע החיצוני של בנות המגזר החרדי, המתבטא בעיקרו בבחירת המוסד והמסגרת, לעומת בנות המגזר הדתי-לאומי, הממוקדות יותר בבחירה של המקצוע עצמו ממניעים פנימיים. נוסף על כך, למרות הפתרונות שפותחו ואשר ניתנים בהכשרות מקצועיות מגוונות למגזר החרדי במסגרות שונות בתוך הקהילה ומחוצה לה, עדיין חלק גדול מהנשים במגזר זה בוחרות ללמוד במסגרת הסמינר, המהווה חממה רוחנית וחברתית. בניתוח הממצאים יש ניסיון להבין את השווה והשונה במניעים לבחירת מקצוע ההוראה של הסטודנטיות משני המגזרים, לאור העולה ממחקרים קודמים ובדגש על השוני במבנה הקהילתי של שני המגזרים.

המאמר עוסק בספר נפש החיים כספר יסוד המַבנה את דמות תלמיד הישיבה החרדי-ליטאי. ראיונות בכתב עם בוגרי ישיבות חרדיות-ליטאיות שלמדו בספר בנערותם העלו ארבעה ממצאים: (א) עיקר השפעתו של הספר על תלמידי ישיבה הוא בהפנמת מעלת לימוד התורה כערך עליון; (ב) הספר נתפס כמעצב השקפת עולם ואידיאולוגיה ברמת התודעה וברמת הפרקטיקה; (ג) לימוד הספר מציב אתגר מרכזי בעקבות הדרישה המחמירה שבו להתמסרות לתורה. דרישה קשה ליישום, העשויה לפתח לחץ דתי וחרדה מפני ביטול תורה; (ד) המלצות ללימוד מיטבי של הספר. הדיון עוסק בעיצובו ובהתפתחותו ההיסטורית-אבולוציונית של המושג הישיבתי ביטול תורה, שראשיתו נמצאת בנפש החיים כפרשנות מחמירה לדברי חז"ל, ואשר מתפרש באופן מחמיר יותר בספרות ישיבתית פופולרית שנכתבה בהשראתו ומטמיעה את מסריו. עוד ייבחן היחס לביטול תורה דרך הפרמטר של מאפייני גיל ההתבגרות ודרך המניעים הפנימיים של הפרט.