עדות מבפנים: ריאיון עם copilot – בינה מלאכותית. מראיין: קובי אסולין
בוקר טוב, בוקר טוב יעקב, נעים לשוחח איתך שוב! איך אפשר לעזור לך הבוקר? אני
גליונות
גליונות דברים
תפריט
ראשי
גליונות
בוקר טוב, בוקר טוב יעקב, נעים לשוחח איתך שוב! איך אפשר לעזור לך הבוקר? אני
מראיין: קובי אסולין
נפגשנו במשרדו של נשיא אורנים פרופ' עמית שכטר ב-8 במרץ 2023, לפני חג הפסח, בימים הסוערים של הפגנות ומחאות נגד הרפורמה המשפטית, כפי שמכנים אותה חלק מהאנשים, וההפיכה המשטרית, כפי שמכנים אותה אחרים.
מראיינים: קובי אסולין וליאורה גולדמן
קובי: אנחנו מתארחים בביתה של פרופ' נעימה ברזל בקיבוץ כפר החורש. נעימה היא מאושיות אורנים והעורכת מזה אחת-עשרה שנים של כתב העת דברים. הריאיון נערך לרגל פרישתה מעבודת העריכה. נעימה היא היסטוריונית שהתמחתה בחקר השואה. ספרה האחרון שראה אור בשנת 2017, המתנחלים בלבבות: הסוחפים ל"גאולה עכשיו" והמהלכים בדרך, עוסק דווקא בתנועת ההתנחלות ביהודה ושומרון. שלום, נעימה, ותודה על הסכמתך להתראיין.
נעימה: בשמחה
מערכת שלטונית מודרנית עשויה לגלות התנגדות לכל שריד של משטר ישן המבוסס על סדר בו יש כוח למסורת, לסמכויות העבר ולכוחות עליונים שונים ומשונים. המוטיבציה הדמוקרטית היא להפריד בין ריבונות העם לזיכרונותיו, אהבותיו ורגשותיו כיחידים וקהילות. אלו מפריעים לשוויון ולאחדות וגורמים להעדפה של המקורבים לנו והקרובים ללבנו. איתם אנו חולקים את משא העבר, שותפות הגורל והמנהגים. לכן, משתמע שיש לנתק את חבלי הזיכרון מן המעשה הציבורי. במקום כל אותן ישויות חברתיות המדרבנות זיכרון פרטיקולרי, יוצרת הממלכה סדרת טקסים, מנהגים וסמלים שיעזרו ליחיד להיות שייך באופן שוויוני ואחיד לכאורה ולחוש אחווה או סולידריות שלא בהתבסס על זיכרונו האישי בלבד או זיכרון משפחתו ועדתו. המשטר המבוסס על "ריבונות העם" מבקש אפוא להיות אדיש להוויית החיים של היחידים המרכיבים אותה, בזמן שהוא מבקש עבור כולם שוויון וזכויות.
סיגלית לנדאו (נ. 1969) היא אחת האמניות הבכירות בשדה האמנות בישראל. עבודותיה הוצגו על במות בין-לאומיות רבות ופסליה נמצאים באוספי מוזאונים בישראל ובעולם. היא ייצגה את ישראל בביאנלה של ונציה ב-2011, שם יצרה את המיצבOne Man’s Floor is Another Man’s Feelings, בו ביקשה לייצר הקבלה בין מרחב פיזי לבין מרחב אמנותי ובינם לבין המרחב הפוליטי כמו גם בין גוף וחלל. סיגלית לנדאו נענתה להזמנתה של מערכת כתב-העת דברים ובעקבות זאת, אני מגיעה אליה לשיחה.
נ: אנחנו מבקשות לשוחח אתך על תפיסת האחריות בחינוך. האם תוכל להבהיר את תפיסתך לגבי אחריות חינוכית?
י: אני לא ממש יודע למה אנחנו מתכוונים במושג הזה. כל פעם שיש כישלון במבחני פיז"ה, באים בטענות למערכת החינוך. אך למעשה מערכת החינוך משנה מעט, יחסית להשפעה שיש למשפחה על המתרחש עם הילדים בהקשר החינוכי. כל מחקר שנעשה בנושא יאמר זאת. אני רוצה לשחרר את מערכת החינוך מאחריות.
נ: האם תוכל לפתוח ולומר איך, להבנתך, צריכה להיות אחריות המדינה והחברה כלפי מערכת החינוך והמתחנכים בתוכה?
ש: התשובה לשאלה הראשונה היא די פשוטה. האחריות היא של המדינה, אין פה בכלל ספק, בין השאר מכיוון שהמדינה נטלה על עצמה את האחריות על-פי חוק חינוך ממלכתי, חוק חינוך חובה מ-1949, אחר כך חוק חינוך ממלכתי מ-1953.
