פתח דבר – על בינה והוויה
כשהמערכת הרחבה של דברים קיבלה החלטה על גיליון מיוחד שיעסוק בבינה בכלל ובבינה מלאכותית בפרט הציפייה הייתה שנוצף במאמרים, אך להפתעתנו, לא הוצפנו. כמערכת ניסינו לחשוב מה עומד ביסוד הדבר. השערה אחת הייתה, והיא כנראה נכונה, שכחוקרים גם אנחנו נתונים תחת השיתוק שאחז בחברה הישראלית מאז השבעה באוקטובר 2023, אבל זהו הסבר חלקי בלבד. מעבר לזה חשנו שיש כאן ביטוי גם להשפעתה המשתקת של מהפכת הבינה המלאכותית על האנושות, שאפשר לראותה כפרפרזה באפוריזם הקלאסי של הפילוסוף פרידריך ניטשה על מותו של האל (ראו עמ' 6 בגיליון זה). ניטשה, שלא האמין בקיומו של האל, נחרד עדיין עם "מותו" הנורמטיבי-מוסרי באירופה הניהיליסטית של סוף המאה התשע-עשרה, בהבינו, כנביא פילוסופי, כי בהיעדרה של סמכות מוסרית תידרדר האנושות אל התהום. האם אנו עומדים כיום בצומת דומה, אלא שכעת על הפרק מותה של התבונה האנושית?
לכולנו, חוקרים וחברה בכלל, ברור כי מדובר במהפכה בכל עולמות החיים שלנו: מהפכה קוגניטיבית, אפיסטמולוגית, כלכלית, תעסוקתית, חינוכית, פוליטית, תעשייתית, קיומית, תרבותית, תקשורתית ועוד. כמו כל מהפכה טכנולוגית או שינוי טכנולוגי היא נותנת ולוקחת. כפי שמהפכת הדפוס פיתחה את יכולות הכתיבה של כל אדם (מעבר למהפכות האחרות שהיא חוללה, פוליטית, תקשורתית ועוד), אך במידה לא קטנה סירסה מאפיינים של תרבויות אוראליות (כמו מספרי סיפורים, אומנות הפתגם), או כפי שהמהפכה התעשייתית איימה על עולם התעסוקה, אבל מנגד הבטיחה שפע ויעילות. במקרה של הבינה המלאכותית לא ברורים לנו אופקי הנתינה שלה מעבר לתחושה שהם אינסופיים, אבל עוד יותר מזה לא ברורים הדברים שהיא לוקחת מאיתנו. יתרה מזו, לראשונה בהיסטוריה מאיימת טכנולוגיה על מהותנו כיצורים חושבים (במשמעות העמוקה של הפועל לחשוב) בלעדיים.
כפי שצוין, טכנולוגיות קודמות איימו על האנושות מבחינות מסוימות אך לא באופן כה טוטלי. כאן אנו מאוימים כמעט בכלל תחומי החיים, בוודאי כאלו שקשורים לחשיבה. לעוצמת האיום הזו נלווית גם ההבנה שמדובר בתהליך דטרמיניסטי, שד שיצא מבקבוק ולא ניתן להחזירו. אולם לצד האיום מתקיימת ההבנה שהבינה המלאכותית גם תאפשר קלילות קיומית מסדר חדש. היא מפנה זמן, היא מדלגת על משימות שגרתיות, היא מצויה בבסיסם של שיפורים מדהימים שיחלו קרוב לוודאי בתעשיית המידע, ברפואה ובתעשייה בכלל. כך קורה שאנו בוחרים בבינה המלאכותית, אך לא ברור לנו אם קיימת כאן בחירה בפועל או שמא זאת בחירה ללא בחירה. ברור לנו שאנו לקראת מהפכה, ועדיין לא יודעים איך להסביר, לנתח או לפרש אותה – מהפכה שהולכת לכיוון שינוי עצום, אבל מה מהותו של אותו שינוי?
גם אם לא הוצפנו, קיבלנו שלל מאמרים שמשקפים את רוחב השאלה. עיונים פילוסופיים, עיונים חינוכיים, עיונים מתוך מחשבת ישראל ועיונים אומנותיים, רחבים ונקודתיים.
אם עסקינן בבינה ובאהבת החוכמה מן הראוי להתחיל את סקירת הגיליון בהיבטים הפילוסופיים. שתי לקונות שעולות מאופן הפעולה המקובל עם הבינה המלאכותית נדונות בשני מאמרים שכתבו אסולין והורוביץ. קובי אסולין דן במאמרו אני משוטט משמע אני סובייקט: על שוטטות ומחוללי שפה באופן שבו המעבר למודולים של שפה (LLM) כגון ChatGpt, או מחוללי שפה כפי שהוא מעדיף לכנותם, מבטא שינוי פרדיגמטי, שהוא מעבר לשינוי אופן האיסוף של ידע ומידע – שינוי פרדיגמטי בהוויית הסובייקטיביות. לטענתו, בהווייתנו היומיומית אך גם המחקרית אנו משוטטים, ובתוך תהליך השוטטות הזה מייצרים עבורנו סביבות חיים שבתוכן אנו פועלים, זו יכולה להיות שכונה, אבל גם מאמר. במרשתת האפשרות ליצור סביבות כאלו נשמרה תחת מנועי החיפוש (כגון Google). החיפוש במרשתת מאפשר לסובייקט ליצור לעצמו מערך של אתרים שבתוכם הוא משוטט ומתוכם הוא מייצר סביבה שהיא שלו – כזו שמביאה עימה תחושות של שייכות, אחריות, בחירה עצמית; סובייקטיביות. לעומת זאת פעולה תחת מחוללי שפה מדלגת למעשה, ולו כדיספוזיציה, על החיפוש והבנייה של סביבת עצמי. כמשתמשים אנו נמצאים בעבודה תחת מחולל שפה מול מוצר מוגמר שלא התקיימה עבורו סביבה מכינה, כזו שמכוננת מתוך סובייקטיביות אבל גם מכוננת תחושת סובייקט עמוקה. מה מאפייניה של סביבה כזו ואיך היא כרוכה בסובייקטיביות? על כך במאמר.
ערן הורוביץ, במאמרו בינה והטיה: עיון ביקורתי ביצירתיות של בינה מלאכותית ובהיתכנותה, מצביע על האופן שבו הבינה המלאכותית מכוילת אלגוריתמית להיותה לא מוטה. הבינה המלאכותית מסלקת בתשובותיה (לפחות לכך היא חותרת אלגוריתמית) הטיות שונות: מגדריות, תרבותיות, פוליטיות, אתיות. מגמה טהרנית זו מביאה לכך שאופקי הדיון שהיא מציעה הם לכאורה אובייקטיביים. אולם אובייקטיביות זו ממסגרת עולם לא ממשי שבתוכו קשה לייצר דיון משמעותי. בני אדם זקוקים להטיות מסוימות, לרקע שמתוכו הם פועלים יצירתית, שהרי בהווייתנו אנו פועלים מתוך מסגרות שיח ממשיות. הורוביץ נסמך על כך שבני אדם זקוקים לאופקי חשיבה קיימים שמתוכם הם יוצרים ומשכללים, הם חלק מקהילת שיח לוקאלית שמתוכה הם מתקשרים האחד עם משנהו. הבינה המלאכותית, לעומת זאת, חותרת בתשובותיה לייצוג של משתמש אוניברסלי, אלא שמשתמש כזה אינו בנמצא. מה שחסר לבינה המלאכותית, טוען הורוביץ, הוא מושג של טעם – אופקים איכותניים אישיים שמתוכם מכוננת יצירתיות. ביקורתו מתכתבת עם מקטע המאמר של פרופ' ישעיהו ליבוביץ, על עתיד הבינה המלאכותית, מקטע שבחרנו לשלב כקדימון למאמר. על פיתוחי הבינה העתידיים, טוען הורוביץ, למצוא דרך לשלב את עניין הטעם המסוים בתשובותיה, כך שמתוך הטיה בלתי נמנעת יוכל להתפתח שיח יצירתי.
החרדה מהמגבלות שמטילה הבינה המלאכותית על הדמיון היצירתי מתקיימת, גם אם במובלע, גם בדיונה של רונית קשי. במאמרה המשחק בכיתה בהיבט פילוסופי ופסיכואנליטי דנה קשי ביחס שבין משחק וחינוך, כפי שהיא מוצאת מחד בדיון של הפילוסוף פרידיריך שילר, ומאידך של הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט. מאמרה של קשי אינו עוסק בבינה מלאכותית באופן ישיר, אך הדגש שהיא שמה על המשחק כפעילות שמקשרת בין מציאות פנימית ומציאות חיצונית נוגע בעקיפין בשאלת אפשרותה, מקומה והתפתחותה של המציאות הפנימית בסובייקט שמודרך על ידי בינה מלאכותית ללא פעילות משחקית נלווית.
אלי ברודרמן רואה הזדמנות חינוכית בשימוש בבינה המלאכותית, הזדמנות לשבור את הפרדיגמה השלטת בפועל בחינוך. נקודת המוצא של ברודרמן במאמרו חינוך בצומת דרכים: כיתת ה"דבר" (thing) בעידן הבינה המלאכותית היא שהחינוך המודרני משועבד לפרדיגמות תועלתניות וקפיטליסטיות, והופעתה של הבינה המלאכותית מביאה אותנו לצומת מחודש, שמתוכו אנו יכולים לבחור בהיחלצות מפרדיגמות אלה. ברודרמן רואה בבינה המלאכותית, אשר סמוכה ישירות על שולחנו של התלמיד, ואשר אינה תלויה במתווכי ידע ומשפיעניו, כגון מורים, פוליטיקאים ובעלי אינטרס אחרים, אפשרות למרחב חדש שאותו הוא מכנה "הדבר" (thing), מרחב אשר "שם דגש על חינוך חושי-משחקי", כזה "הנעזר בבינה מלאכותית כעוזרת חיצונית" תוך הסגת הגורמים האחרים.
המהלך המשחקי שממונף ליצירתיות, ואשר למעשה מתקיים אצל אסולין, קשי וברודרמן, מקבל ביטוי קונקרטי, פרקטי וברמת פני השטח של החינוך, במאמרם של רותי סגל ויניב ביטון חיבור בעיות מתמטיות בשילוב בינה מלאכותית גנרטיבית כמנוף לפיתוח ידע טכנולוגי-פדגוגי-מתמטי (TPACK) של סטודנטים להוראת מתמטיקה בתיכון. במחקר משולב, איכותני וכמותי, הם בוחנים כיצד מודולים של שפה, כגון ה-ChatGpt, יכולים לסייע למורים בחיבור בעיות מתמטיות ובכך לפתח את הידע הטכנולוגי-פדגוגי-מתמטי שלהם. מאמרם מצביע גם על האופן שבו התנסות משוכללת במודולי שפה עשויה לסייע משמעותית להעשרה של חומרי הלימוד בתחום. זאת מתוך יצירת זוויות הסתכלות שונות – הן מצד התלמיד והן מצד המורה – ומתוך דיאלוג אדם-מכונה שמשכלל בזמן אמת את הבעיה המתמטית הנדונה.
עודף הבינה האפשרי שמצוי בבינה המלאכותית, לפחות אינטואיטיבית, לא יכול שלא להזכיר כמובן את היחס המקראי האמביוולנטי הן לבינה והן להיבריס האנושי שעשוי להיות הרסני, כפי שניתן לראות בשתי המובאות הקצרות שאנו מביאים (בעמ' 116): הבחירה בידע על פני חיים בסיפור גן העדן, וסיפור מגדל בבל העוסק ביחס מחשבת ישראל להיבריס האנושי בתשוקתו לבינה מוחלטת. במאמרה "בִּינָה יְתֵרָה": לגלגוליו התלמודיים של מושג עתיק והקשריו העכשוויים בוחנת ענת ישראלי את מושג הבינה היתרה שמצוי במחשבת ישראל, המייחסת עודפות זו לשתי דמויות קלאסיות של "אחרים": אומות העולם (גויים) ונשים. לכאורה עמדה חתרנית שלפיה עדיפים אומות העולם והנשים על הגברים היהודים ולו מבחינת בינה. אלא שעמדה חתרנית כזו, שוב לכאורה, מסתיימת בקול ענות חלושה. ישראלי מראה כי המינוח יתרה מסמן עודפות שהיא יחסית בלבד באשר להתפתחות המוסרית. אם אצל הגבר היהודי התפתחות הבינה קשורה הדוקות בהתפתחות מוסרית מקבילה, ולכן לא מתקיים יחס של עודפות, הרי שהדבר אינו מתקיים אצל אומות העולם והנשים. העודפות היא יחסית למצב המוסר ואינה מבטאת עודפות בידע או בתבונה.
ניחם רוס פונה אף הוא אל מחשבת ישראל, ובוחן באופן מקורי את המפנה התרבותי שמביאה עימה הבינה המלאכותית, במאמרו בינה מלאכותית וצלם אלוהים: עיון בארבעה מקורות יהודיים. במקום להשוות בין הבינה המלאכותית לבינה האנושית, הוא בוחן הבדלים היררכיים שמתקיימים במחשבה היהודית בין האל לאדם, ומשווה אותם להבדלים בין האדם לבינה המלאכותית, על אפשרויותיה ומגבלותיה. תוך הישענות על מושג "צלם האלוהים" רוס מבקש לבחון מה עומד ביסודו של זה? אילו תכונות הטקסט היהודי מדגיש כביטוי לצלם אלוהים? רוס מוצא שמדובר לאו דווקא בתכונות קוגניטיביות יתרות, או אפיסטמולוגיות, אלא בתכונות אתיות – כגון ענווה, ביישנות, סקרנות, בדידות, אהבה – ומשאיר לקורא לבחון עד כמה הבינה המלאכותית יכולה למלא אף תפקידים אלו.
לצד המאמרים חשנו, כמערכת, שמן הראוי, גם במסגרתו של כתב עת אקדמי, לאפשר מעבר למחקר הטהור תחושה או חוויה של הבינה המלאכותית, לחוש את הסערה שבתוכה אנו נמצאים. התחלנו ביצירת ציור, דף השער של הגיליון, שמבוסס על הכלאה בין הציור אסכולת אתונה (Scuola di Atene) של אומן הרנסנס רפאל לבין בקשה שלנו מהבינה המלאכותית לשלב אותה עצמה בתוכו. עוד ביקשנו מהבינה המלאכותית לחבר שיר שעניינו "בינה". האם השיר שחובר על ידי הבינה המלאכותית הוא שיר איכותי או שמא יצירה דיגיטלית חסרת עומק או ייחוד? אנו משאירים את ההכרעה לקורא. משחקי יצירה אלו מביאים אותנו ליומן המסע האומנותי של נורית יעקבס צדרבוים.
נורית היא אומנית ואשת אקדמיה. היא מביאה לנו יומן מסע שלה, על שלושה צווים ושלושה צבים: מפגש בין בינות ביומן יצירה. זהו תיאור של מסע משותף לה ולבינה המלאכותית, שבמסגרתו שתיהן העמידו יצירה אומנותית משותפת. בשפה מסאית, אישית ואסוציאטיבית חושפת צדרבוים את האופן שבו תוך כדי מלחמת השביעי באוקטובר בחנה יחד עם הבינה המלאכותית כיצד ניתן להפוך מונחים לשוניים משחקיים – "צב שמונה", "צב קריאה" ו"צב השעה" – ליצירות אומנותיות. משמע, כיצד מחליף הפרומפט המילולי את מקומו של המכחול.
לסיום, ובהמשך לעניין החוויה, כדרכה של המערכת חיפשנו ריאיון משמעותי, במקרה הזה ריאיון בנושא הבינה המלאכותית. מי יכול לתת לנו כקהל מובך וסקרן תמונה של המתרחש בשדה? של העתיד הצפוי, על משמעויותיו השונות (כלכליות, תעסוקתיות, חינוכיות, פוליטיות, קיומיות)? נדמה שכרגע יש רק ישות אחת שיש לה מעין מבט כולל כזה – הבינה המלאכותית עצמה. כך קרה שקובי אסולין התיישב לריאיון ביתי וחם עם הבינה המלאכותית, ריאיון שכדרכו של ריאיון טוב ניסה לאתגר או אף להכשיל את המרואיין בלשונו, במקרה הזה אפילו מעבר למקובל. התוצאות ככתבן וכלשונן (ללא עריכה) ולשיפוטכם מונחות לפניכם.
האופן שבו התנהל התהליך של קליטת המאמרים ושיפוטם במערכת ומחוצה לה חשף את המבוכה שבה מצויה האנושות לנוכח תופעת הבינה המלאכותית. המדהים הוא שמעבר למבוכה עצמה אין אנו יודעים אם אנו נמצאים בתחילתה של מהפכה, בעיצומה, או שמא למרבה הפליאה, בסופה. כל שנותר לנו הוא להבינה מתוך התרחשותה.
קריאה מהנה!
קובי אסולין, עורך ראשי
גיליון מספר 18ב של כתב העת דברים יהיה גיליון פתוח שיוקדש בעיקרו לעבודות תזה נבחרות שנכתבו במסלולי התזה השונים במכללת אורנים, וכן בתוספות לגיליון בינה והוויה ויצא לאור באביב הקרוב (מרץ 2026).
גיליון 19א יעסוק בנושא יחסי הכרה
הוא עתיד להתפרסם בסתיו 2026. מועד אחרון לקבלת מאמרים: ה-1 במרץ 2026.
יש לשלוח לכתובת: inbal_p@oranim.ac.il